רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כט · פסוק כב
וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וְגוֹ׳ בַּיּוֹם הַהוּא וְגוֹ׳. וְאִם הָיָה אוֹמֵר וַיִּזְבְּחוּ לַה׳ זְבָחִים, הָיָה מַפְסִיק בֵּין הַזְּבָחִים וְהָעוֹלוֹת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, וּכְדֵי שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק לֹא אֲמָרָן מִיָּד, וְהִמְתִּין עַד לְבַסּוֹף וְאוֹמֵר וּזְבָחִים לָרֹב וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ. וְכֵן הַרְבֵּה דֻּגְמָא. וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ לִפְנֵי ה׳. דֻּגְמָא: ״וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וְגוֹמֵר״ (שמות יח:יב):
וַיַּמְלִיכוּ שֵׁנִית לִשְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד. כְּבָר הִמְלִיכוּהוּ פַּעַם אֶחָד, כְּדִכְתִיב בִּמְלָכִים ״וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן וְגוֹמֵר״ (מלכים א א:לט). מְפֹרָשׁ בְּהוֹרָיוֹת: מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ אֵין מוֹשְׁחִין אוֹתוֹ, וְלָמָּה מָשְׁחוּ אֶת שְׁלֹמֹה? דָּוִד צִוָּה לְמָשְׁחוֹ, כְּדֵי לְהוֹצִיא מִלִּבָּן שֶׁל עוֹזְרֵי אֲדוֹנִיָּהוּ לְהַמְלִיכוֹ (הוריות יא:):
וַיִּמְשְׁחוּ לַה׳ לְנָגִיד. מִלְּשׁוֹן ״נְגִידוּ״ (תרגום אונקלוס), תַּרְגּוּם שֶׁל ״מִשְׁכוּ״ (שמות יב:כא); וְעַל שֵׁם ״אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם״ (במדבר כז:יז):
וּלְצָדוֹק לְכֹהֵן. לְפִי שֶׁמָּשַׁח אֶבְיָתָר אֶת אֲדֹנִיָּהוּ (מלכים א א:ז):