רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כט · פסוק טו
כִּי גֵרִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ. וְאֵין לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בָּאָרֶץ וְלֹא אֲחֻזָּה, אֶלָּא לָגוּר בָּהּ; דֻּגְמָא: ״כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי״ (ויקרא כה:כג):
כְּכָל אֲבוֹתֵינוּ. אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וְנַחֲלוֹת וּמָכַר כָּל הַנַּחֲלוֹת, וְאִם בָּאִים בָּנָיו לָגוּר בְּאוֹתָהּ נַחֲלָה לְיָמִים וְשָׁנִים, הֵם נִקְרָאִים גֵרִים וְתוֹשָׁבִים, אֲבָל אֲבוֹתֵינוּ הָיוּ אוֹרְחִים; וְכֵן אָמַר דָּוִד: אֵין אָנוּ כֵּן, אֶלָּא גַּם אָנוּ וְגַם אֲבוֹתֵינוּ כֻּלָּנוּ גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים בָּעוֹלָם, דִּכְתִיב ״לְךָ שָׁמַיִם אַף לְךָ אָרֶץ תֵּבֵל וּמְלֹאָהּ אַתָּה יְסַדְתָּם״ (תהלים פט:יב):
כַּצֵּל יָמֵינוּ עַל הָאָרֶץ. מְפֹרָשׁ בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת (קהלת רבה א:ב): וְלֹא כְּצֵל הָאִילָן וְלֹא כְּעוֹף הַפּוֹרֵחַ, הָעוֹשֶׂה צֵל לְיָמִים וְשָׁנִים, אוֹ לְשָׁעָה אַחַת עוֹשֶׂה צֵל, אֶלָּא כְּצֵל כַּנְפֵי הַדְּבוֹרָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ כְּנָפַיִם וְאֵין לָהּ צֵל:
וְאֵין מִקְוֶה. אֵין מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ תִּקְוָה שֶׁלֹּא יָמוּת: