רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק יב · פסוק יט
וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי. טַלְטַנְ״ט בְּלַעַ״ז, וְלֹא רוּחַ נְבוּאָה; כְּלוֹמַר: זֶה הָרוּחַ וְהָרָצוֹן לָבְשׁוֹ, שֶׁקָּפַץ בָּרֹאשׁ לְדַבֵּר לִפְנֵי בִּנְיָמִין וִיהוּדָה הַבָּאִים עִמּוֹ; וְדֻגְמָתוֹ ״וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ ה׳״ (שופטים יא:כט). וְאָמַר: לְךָ דָוִיד. אַתָּה אוֹמֵר אִם לְשָׁלוֹם בָּאתֶם, וַדַּאי לְשָׁלוֹם בָּאנוּ אֵלֶיךָ. וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי. אָנוּ רוֹצִים לִהְיוֹת עִמְּךָ וּלְעָזְרֶךָ:
שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ. וְאַתָּה שׁוֹאֵל אֵלַי לְעָזְרְךָ, וַדַּאי לְעָזְרְךָ בָּאנוּ; וְלָנוּ אֵין לְךָ לְהַחֲזִיק טוֹבָה, כִּי מֵאֵת הַשֵּׁם הוּא; וְזֶהוּ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ:
וַיְּקַבְּלֵם דָּוִד. לְאוֹתָם בְּנֵי בִנְיָמִין, וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד שֶׁלּוֹ: