אור ברסלב

רש"י על דברי הימים א· רש״י

פרק יב

פרק יא

פסוק א

עוֹד עָצוּר. נֶחְבָּא:

פסוק ב

נֹשְׁקֵי קֶשֶׁת. מְזֻיָּנִים בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים, וּמוֹרִים לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם אַף בָּאֲבָנִים; הָיוּ נוֹתְנִים עַל יֶתֶר הַקֶּשֶׁת אֶבֶן מוֹרִים. וַאֲנִי רָאִיתִי כֵן הַרְבֵּה:

מֵאֲחֵי שָׁאוּל מִבִּנְיָמִין. לְפִי שֶׁכֻּלָּם יָצְאוּ מֵאִישׁ אֶחָד, מִבִּנְיָמִין, קְרוּיִים כֻּלָּם אַחִים; וְלִכְבוֹד גְּדֻלַּת דָּוִד אוֹמֵר מֵאֲחֵי שָׁאוּל, שֶׁאֲפִלּוּ אֲחֵי שָׁאוּל בָּאוּ אֵלָיו בְּעוֹד שָׁאוּל חַי:

פסוק ד

וְעַל הַשְּׁלֹשִׁים. רֹאשׁ לַשְּׁלֹשִׁים:

פסוק ט

לְמְצַד מִדְבָּרָה. לִמְצוּדוֹת הַמִּדְבָּר, שֶׁנֶּחְבָּא מִפְּנֵי שָׁאוּל, דִּכְתִיב ״וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ זִיפָה לִפְנֵי שָׁאוּל וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּמִדְבַּר מָעוֹן בָּעֲרָבָה״ (שמואל א כג:כד), וּכְתִיב ״וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי״ (שמואל א כד:א):

וּפְנֵי אַרְיֵה. פְּנֵיהֶם מְפֻחָדִים כְּאַרְיֵה:

וְכִצְבָאיִם עַל הֶהָרִים לְמַהֵר. קַלִּים הָיוּ בִּמְרוּצָתָם, כִּי דַּרְכָּן שֶׁל צְבָאִים לָרוּץ עַל הֶהָרִים כְּשֶׁצָּדִין אוֹתָם:

פסוק טו

אֵלֶּה מִבְּנֵי גָד. כְּדִכְתִיב לְמַעְלָה וּמִן הַגָּדִי נִבְדְּלוּ אֶל דָּוִיד:

אֶחָד לְמֵאָה הַקָּטָן. הַקָּטָן שֶׁבְּכֻלָּם יִרְדֹּף מֵאָה:

וְהַגָּדוֹל לְאָלֶף. וְהַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם יִרְדֹּף אֶלֶף; כָּאן נִתְקַיֵּם הַפָּסוּק ״וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם וְגוֹ׳״ (ויקרא כו:ח):

פסוק טז

אֵלֶּה הֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. בְּנִיסָן, שֶׁכְּבָר נִפְשְׁרוּ הַשְּׁלָגִים:

וַיַּבְרִיחוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב. עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, וּבָקְעוּ בְּמָגִנֵּיהֶם אֶת כָּל עִמְקֵי הַמַּיִם לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב, וְעָבְרוּ בַּיַּבָּשָׁה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: וַיַּבְרִיחוּ אֶת כָּל הָעֲמָקִים – עַמִּים הַיּוֹשְׁבִים בָּעֲמָקִים:

פסוק יז

מִן בְּנֵי בִנְיָמִין וִיהוּדָה עַד לַמְצָד לְדָוִיד. אֶל הַמְּצוּדָה אֲשֶׁר דָּוִד נֶחְבָּא שָׁם מִפְּנֵי שָׁאוּל. וְלָקְחוּ עִמָּהֶם בֶּן אֲחוֹת דָּוִד, לְפִי שֶׁדָּאֲגוּ בְּנֵי בִנְיָמִן מִדָּוִד, שֶׁמָּא סָבוּר הוּא דָּוִד שֶׁבָּאוּ בְּנֵי בִנְיָמִין לְכָפְתוֹ וּלְתִתּוֹ אוֹתוֹ בְּיַד שָׁאוּל, לְפִיכָךְ לָקְחוּ עֲמָשַׂי עִמָּהֶם, וְגַם שְׁאָר מִיהוּדָה קְרוֹבֵי דָוִד, כְּדִכְתִיב: מִן בְּנֵי בִנְיָמִין וִיהוּדָה, כְּשֶׁיִּרְאֶה דָּוִד שֶׁבָּאוּ עִמָּהֶם בֶּאֱמוּנָתָם, שֶׁלֹּא יַחְשְׁדֵם בְּכָל דָּבָר:

פסוק יח

וַיֵּצֵא דָוִיד לִפְנֵיהֶם. מִן הַמְּצָד:

וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם וְגוֹ׳ לֵבָב לְיָחַד. – לְבַבְכֶם וּלְבָבִי יִהְיֶה כְּלֵב אֶחָד:

וְאִם לְרַמּוֹתַנִי לְצָרַי בְּלֹא חָמָס בְּכַפַּי. כִּי מָה עָשִׂיתִי לְשָׁאוּל, כִּי הוּא צוֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ (שמואל א כד:יא) עַל חִנָּם:

פסוק יט

וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי. טַלְטַנְ״ט בְּלַעַ״ז, וְלֹא רוּחַ נְבוּאָה; כְּלוֹמַר: זֶה הָרוּחַ וְהָרָצוֹן לָבְשׁוֹ, שֶׁקָּפַץ בָּרֹאשׁ לְדַבֵּר לִפְנֵי בִּנְיָמִין וִיהוּדָה הַבָּאִים עִמּוֹ; וְדֻגְמָתוֹ ״וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ ה׳״ (שופטים יא:כט). וְאָמַר: לְךָ דָוִיד. אַתָּה אוֹמֵר אִם לְשָׁלוֹם בָּאתֶם, וַדַּאי לְשָׁלוֹם בָּאנוּ אֵלֶיךָ. וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי. אָנוּ רוֹצִים לִהְיוֹת עִמְּךָ וּלְעָזְרֶךָ:

שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ. וְאַתָּה שׁוֹאֵל אֵלַי לְעָזְרְךָ, וַדַּאי לְעָזְרְךָ בָּאנוּ; וְלָנוּ אֵין לְךָ לְהַחֲזִיק טוֹבָה, כִּי מֵאֵת הַשֵּׁם הוּא; וְזֶהוּ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ:

וַיְּקַבְּלֵם דָּוִד. לְאוֹתָם בְּנֵי בִנְיָמִין, וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד שֶׁלּוֹ:

פסוק כ

וּמִמְּנַשֶּׁה נָפְלוּ עַל דָּוִיד. לְעָזְרוֹ:

בְּבוֹאוֹ עִם פְּלִשְׁתִּים עַל שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה. בְּאוֹתָהּ מִלְחָמָה שֶׁנֶּהֱרַג בָּהּ שָׁאוּל:

וְלֹא עֲזָרוּם. חַס וְשָׁלוֹם שֶׁעָזְרוּ לַפְּלִשְׁתִּים, אֶלָּא בְּעֵצָה שִׁלְּחֻהוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים – אֶלָּא כִּי עֵצָה נִתְיַעֲצוּ הַסְּרָנִים לְשַׁלְּחוֹ לְבֵיתוֹ, כִּי אָמְרוּ: בְּרָאשֵׁינוּ יִפּוֹל אֶל אֲדֹנָיו; דּוּגְמַת נָפְלוּ עַל דָּוִיד:

פסוק כב

עַל הַגְּדוּד. שֶׁל עֲמָלֵקִים, כְּשֶׁנִּשְׁבּוּ נָשָׁיו, כִּי בְּאוֹתוֹ פֶּרֶק הָיָה, כִּי בְּלֶכְתּוֹ אֶל צִקְלַג כְּשֶׁשְּׁלָחוּהוּ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וּבָא אֶל צִקְלַג, כְּבָר נִשְׁבּוּ (שמואל א ל):

פסוק כג

כִּי לְעֶת יוֹם בְּיוֹם יָבֹאוּ עַל דָּוִד לְעָזְרוֹ. פִּתְרוֹנוֹ: מַה לְּךָ לְסַפֵּר יוֹתֵר מִי וָמִי בָּאוּ אֵלָיו, אֶלָּא סוֹף דָּבָר: בְּכָל עֵת וָעֵת בָּאִים אֶל דָּוִד:

עַד לְמַחֲנֶה גָדוֹל כְּמַחֲנֵה אֱלֹהִים. פִּתְרוֹן: לֹא הָיָה הַמַּחֲנֶה שֶׁל דָּוִד לִהְיוֹת כָּךְ גָּדוֹל, אֶלָּא כִּי מֵהַשֵּׁם הָיָה הַמַּחֲנֶה כָּךְ גָּדוֹל, שֶׁבָּאוּ לוֹ בַּעֲצַת אֱלֹהִים; וְזֶהוּ כְּמַחֲנֵה אֱלֹהִים; וְדוּגְמָא: ״מַחֲנֵה אֱלֹהִים״ דְּיַעֲקֹב (בראשית לב:ג). וְיֵשׁ לוֹמַר: מֵרוֹב חֲיָלוֹת קָרְהוּ מַחֲנֵה אֱלֹהִים:

פסוק כד

לְהָסֵב מַלְכוּת שָׁאוּל אֵלָיו. מִן בְּנֵי שָׁאוּל; וְדֻגְמָא: ״וַתִּסֹּב הַמְּלוּכָה״ (מלכים א ב:טו):

פסוק כה

בְּנֵי יְהוּדָה נֹשְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁמוֹנֶה מֵאוֹת. וְאַל תִּתְמַהּ שֶׁמִּיהוּדָה בָּאוּ לוֹ מְעַט מִכָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט שֶׁבָּא לוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין צָרִיךְ לָבוֹא לוֹ שׁוּם אָדָם מִיהוּדָה לְהַמְלִיכֵהוּ, כִּי בְּנֵי יְהוּדָה הֵם הִמְלִיכוּהוּ כְּבָר בְּחֶבְרוֹן, אֲבָל יֶתֶר הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ עִם בְּנֵי שָׁאוּל עַד עַתָּה הֵם הֻצְרְכוּ לָבוֹא בְּחֶבְרוֹן לְהַמְלִיכוֹ:

חֲלוּצֵי צָבָא. הַמּוֹצִיאִים מִן הָעָם; וְדֻגְמָתוֹ: ״חֲלוּצֵי צָבָא״ דְּמַטּוֹת (במדבר לא:ה). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: חֲלוּצִים – כְּמוֹ זְרִיזִים, כְּמוֹ ״רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ״ (ויקרא רבה לד:טו):

פסוק כח

וִיהוֹיָדָע הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן. הוּא אָבִיו שֶׁל בְּנָיָהוּ (דברי הימים א יא:כד):

הַנָּגִיד לְאַהֲרֹן. הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא:

וְעִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁבַע מֵאוֹת. כֻּלָּם מִבְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. וִיהוֹיָדָע שֶׁהָיָה בִּימֵי יוֹאָשׁ (מלכים ב יא:ד) – בֶּן בְּנָיָהוּ בְּנוֹ שֶׁל יְהוֹיָדָע:

פסוק כט

וְצָדוֹק נַעַר. לְפִיכָךְ אַל תִּתְמַהּ שֶׁלֹּא הָיָה נָגִיד:

וּבֵית אָבִיו שָׂרִים עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם. זֶה הִיא גְּדֻלָּה גְדוֹלָה, וְעַל כֵּן לָקְחוּ הַכְּהוּנָּה גְדוֹלָה מֵאֶבְיָתָר וּנְתָנוּהָ לְצָדוֹק הַכֹּהֵן (מלכים א ב:כז, לה):

פסוק ל

וּמִן בְּנֵי בִנְיָמִן אֲחֵי שָׁאוּל וְגוֹ׳. וְאַל תִּתְמַהּ שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶלָּא כִּי אִם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, כִּי עַד הֵנָּה מַרְבִּיתָם שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי שָׁאוּל לְעוֹזְרָן:

פסוק לג

וּמִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים. שֶׁיּוֹדְעִים לָתֵת עֵצָה לְפִי הָעִנְיָן שֶׁל מַעֲשֶׂה, שֶׁצָּרִיךְ לְדָוִד לְהִתְיָעֵץ הֵיאַךְ יְחַזֵּק הַמַּלְכוּת מִפְּנֵי בְּנֵי שָׁאוּל:

רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם. לְבַד מִן הַשְּׁאָר:

וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם. עַל עֲצָתָם:

פסוק לד

וְלַעֲדֹר. לְשׁוֹן עִדּוּר מַמָּשׁ, כְּמוֹ ״כָּל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן״ (ישעיה ז:כה), וּמִתּוֹךְ כָּךְ יַעַמְדוּ הֵם כְּעוֹרְכֵי הַמִּלְחָמָה. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים לַעֲדֹר – כְּמוֹ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה:

בְּלֹא לֵב וָלֵב. מְפֹרָשׁ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה: בֵּין בְּמִתְכַּוֵּין בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּין הָיוּ מְנַצְּחִין:

פסוק לח

וְגַם כָּל שְׁרִית יִשְׂרָאֵל לֵב אֶחָד לְהַמְלִיךְ אֶת דָּוִד. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּאוּ לְחֶבְרוֹן; לְכָךְ שְׁאֵרִית חָסֵר אָלֶף, כְּלוֹמַר: אֲפִלּוּ שְׁאֵרִית לֹא הָיָה, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּיְּרוּ כִּי אִם מְעַט, כִּי כֻלָּם בָּאוּ לְחֶבְרוֹן בְּשִׂמְחָה:

פסוק לט

וַיִּהְיוּ שָׁם עִם דָּוִיד יָמִים שְׁלֹשָׁה. וְאַל תִּתְמַהּ הֵיכָן לָקְחוּ כָּל הַחַיִל הַזֶּה כָּל כָּךְ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה שֶׁהָיָה מַסְפִּיק לָהֶם, כִּי אֲחֵיהֶם הֵכִינוּ לָהֶם מִקּוֹדֶם לָכֵן:

פסוק מא

כִּי שִׂמְחָה בְּיִשְׂרָאֵל. שֶׁהָיָה לָהֶם מֶלֶךְ מַצְלִיחַ וּמַשְׂכִּיל:

תוכן העניינים

רש"י על דברי הימים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה