רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק טז · פסוק יב
זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו. מַכַּת עַכְבָּרִים, וְשֶׁלָּקְחוּ פָּרוֹת עָלוֹת וּבְנֵיהֶם כָּלוּ בַּבַּיִת – ״וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת״ (שמואל א ו:יב) וְלֹא חָזְרוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם, וּפֶרֶץ בְּעֻזָּא (דברי הימים א יג:ט-יא). וְכָל הַשִּׁיר נַעֲשָׂה עַל הָאָרוֹן (דברי הימים א יג: ט-יא), וְהָיוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וְשִׁירוּ לַה׳ – עַל תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם (סדר עולם רבה יד). וּלְמִי אֲנִי אוֹמֵר שֶׁיִּזְכְּרוּ נִפְלְאוֹתָיו שֶׁל תְּמִים דֵּעִים: