רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק טז · פסוק יא
דִּרְשׁוּ ה׳ וְעֻזּוֹ. מִקְדָּשׁ וְאָרוֹן נִקְרְאוּ עֻזּוֹ, דִּכְתִיב ״וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ״ (תהלים עח:סא), שֶׁנָּתַן אֲרוֹנוֹ לַהֲבִיאוֹ בַּשְּׁבִי, וּכְתִיב ״קוּמָה ה׳ לִמְנוּחָתֶךָ אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ״ (תהלים קלב:ח). וְעַל כֵּן נִקְרָא אֶלְעָזָר הַשּׁוֹמְרוֹ ״עֻזָּא״, עַל שֵׁם שֶׁשָּׁמַר הָאָרוֹן שֶׁנִּקְרָא עֹז; דּוּגְמָא: עַל שֵׁם ״אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף״ (בראשית כג:טו), וְהוּא חֶשְׁבּוֹן גִּמַּטְרִיָּא שֶׁל ״עֶפְרֹן״ (בראשית כג:טז); וְכֵן הַרְבֵּה: ״דָּן יָדִין עַמּוֹ״ (בראשית מט:טז); ״יְהוּדָה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ״ (בראשית מט:ח):