רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק ט · פסוק מ
מְרִיב בַּעַל. זֶה ״מְפִיבֹשֶׁת״ (שמואל ב ד:ד): אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל מִנַּרְבּוֹנָא: מִשָּׁעָה שֶׁעָבְדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּעַל נִקְרָא הַבַּעַל שֵׁם בּוֹשֶׁת, דִּכְתִיב ״לְקַטֵּר לַבֹּשֶׁת לְקַטֵּר לַבָּעַל״ (ירמיהו יא:יג); כִּי הַבַּעַל הוּא בּוֹשֶׁת, וְגִדְעוֹן נִקְרָא ״יְרֻבַּעַל״ עַל שֶׁסֵּרֵב לוֹ בַּעַל (שופטים ו:לב), וְנִקְרָא ״יְרֻבֶּשֶׁת״, דִּכְתִיב עַל אֲבִימֶלֶךְ ״מִי הִכָּה… אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת וְגוֹ׳״ בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל (שמואל ב יא:כא); וְנִקְרָא ״יְרֻבֶּשֶׁת״ וִ״יְרֻבַּעַל״, כִּי בַּעַל וּבֹשֶׁת אֶחָד הוּא: