רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק ד · פסוק מ
כִּי מִן חָם הַיּוֹשְׁבִים שָׁם לְפָנִים. בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה הָיוּ יוֹשְׁבִים, וְלֹא בָּא אָדָם לְהָרַע לָהֶם, לְפִיכָךְ לֹא נִזְהֲרוּ כְּשֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶם לְהִלָּחֵם; וְדוּגְמָתוֹ בְּשׁוֹפְטִים ״וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וְגוֹ׳, וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם״ (שופטים יח:כז-כח) – לְפִי שֶׁהָיוּ שְׁקֵטִים, לֹא הָיוּ יְרֵאִים וְלֹא כָּרְתוּ בְּרִית עִם שׁוּם אָדָם לְעָזְרָם, לְפִיכָךְ נִצְּחוּם אוֹתָם חֲמֵשׁ מֵאוֹת; וְגַם כְּתִיב לְשָׁם ״כְּמִשְׁפַּט צִידֹנִים שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וְגוֹ׳״ (שופטים יח:ז):