רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק א · פסוק ז
וּבְנֵי יָוָן אֱלִישָׁה. וּמָה שֶׁלֹּא הִזְכִּיר מָגוֹג וּמָדַי, לְפִי שֶׁלֹּא הִזְכִּיר אֶלָּא הַיַּחַס, אֲבָל בְּנֵי מָגוֹג וּבְנֵי מָדַי לֹא הִזְכִּיר, לְפִי שֶׁלֹּא יָצְאוּ מֵהֶם רָאשֵׁי עוֹבְדֵי כוֹכָבִים, אֶלָּא כָּל עוֹבְדֵי כוֹכָבִים נִקְרְאוּ עַל שֵׁם ״כִּתִּים וְדֹדָנִים״ (בראשית י:ד):
וְרוֹדָנִים. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר ״וְדוֹדָנִים״ (בראשית י:ד)! כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל חוֹטְאִים הֵם בָּאִים וְרוֹדִים בָּהֶם, וּכְשֶׁיַּד יִשְׂרָאֵל תַּקִּיפָה הֵם אוֹמְרִים: בְּנֵי דוֹדֵינוּ אַתֶּם; בִּתְחִלָּה הָיוּ נִרְאִין כְּאוֹהֲבִים בִּשְׁעַת הֲנָאָתָן, לְבַסּוֹף רוֹדִים בָּהֶם (בראשית רבה לז:א):