רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק א · פסוק א
אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ. עֶזְרָא כָּתַב סֵפֶר הַיַּחַס הַזֶּה עַל יְדֵי חַגַּי זְכַרְיָה וּמַלְאָכִי בְּתוֹךְ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁמֵּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁבָּא לִירוּשָׁלַיִם זְרֻבָּבֶל וִיהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן בִּימֵי כּוֹרֶשׁ הָרִאשׁוֹן עַד שֶׁבָּא כּוֹרֶשׁ בֶּן אֶסְתֵּר. וְהַכֹּל מִשּׁוּם יַחַס דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְהַלְוִיִּם לְשׁוֹעֲרִים וְלִשׁוֹמְרִים וְלִמְשׁוֹרְרִים, הֵיאַךְ הֶעֱמִידָן דָּוִד עַל מַעֲמָדָם וְהַכֹּהֲנִים לְמִשְׁמְרוֹתָם, לְפִיכָךְ יִחֲסָם מֵאָדָם וְעַד אַבְרָהָם. וּלְפִי שֶׁהֻצְרַךְ לְיַחֵס אֶת אַבְרָהָם הִזְכִּיר גַּם שְׁאָר הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, בָּנָיו וּבְנֵי בָנָיו. וּמִשּׁוּם בָּנָיו צָרִיךְ לְיַחֵס שְׁאָר עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בְּנֵי כְנַעַן, לְהוֹדִיעַ הֵיאַךְ יָרַשׁ אַבְרָהָם אֶת אַרְצָם. וּמֵאַחַר שֶׁהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר וּלְיַחֵס תּוֹלְדוֹת כְּנַעַן, הִזְכִּיר עַל גַּבָּם (תּוֹלְדוֹת) שְׁאָר עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, וּמַזְכִּירָם מְעַט מְעַט וּמַשְׁלִיכָם, עַד שֶׁהִגִּיעַ לָעִקָּר, כְּדִמְפָרֵשׁ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה לט:י): מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְנָפְלָה לוֹ מַרְגָּלִית, וְעָמַד הָאָדָם וְכָבַר בִּכְבָרָה הֶעָפָר עַד שֶׁמָּצָא מַרְגָּלִיּוֹת; כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מַה לִּי לְיַחֵס שֵׁם וְאַרְפַּכְשַׁד וְכוּ׳ וְתֶרַח, אֶלָּא לִמְצֹא לְאַבְרָהָם, ״וּמָצָאתָ אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן (לְפָנֶיךָ)״ (נחמיה ט:ח). וּמִפְּנֵי כְבוֹדוֹ שֶׁל יִצְחָק יִחֵס בְּנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, וּמַשְׁלִיכָן מְעַט מְעַט וּמַנִּיחָן; וּבְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי מַזְכִּיר עַל כִּי בְּנֵי עֵשָׂו יְרָשׁוּם, וְגַם לְיַחֵס תִּמְנַע שֶׁנַּעֲשֵׂית פִּילֶגֶשׁ לִבְנֵי אַבְרָהָם, לְהוֹדִיעַ שִׁבְחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁהָיְתָה בְּנוֹת נְשִׂיאִים וְאַלּוּפִים וְרָצְתָה לִהְיוֹת פִּילֶגֶשׁ לְזֶרַע אַבְרָהָם, דִּכְתִיב ״וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע״ (בראשית לו:כב), וּכְתִיב ״וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ״ (בראשית לו:יב) – אֶלָּא לְפִי שֶׁאָמְרָה: אִם אֵינִי כְדַאי לְהִנָּשֵׂא לוֹ לְאִשָּׁה, אֶהְיֶה לוֹ פִּילֶגֶשׁ (סנהדרין צט:). וְעוֹד לָכֵן יִחֵס בְּנֵי שֵׂעִיר, שֶׁהֵם הָיוּ אַלּוּפִים וּמְלָכִים, וְהַר שֵׂעִיר שֶׁל שֵׂעִיר הָיָה, וּבְאַהֲבַת יִצְחָק נְתָנָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְעֵשָׂו, דִּכְתִיב ״וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם״ (דברים ב:יב); וּלְהוֹדִיעַ קִיּוּם דִּבְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאָמַר לְיִצְחָק לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ וּלְהַשְׁלִיטוֹ בַּכֹּל, וּבִשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל יִצְחָק כָּתַב כְּמוֹ כֵן ״אֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם וְגוֹמֵר״ (בראשית לו:לא):
אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ. פִּתְרוֹנוֹ כְּמוֹ: בְּנֵי אָדָם – שֵׁת וּבְנֵי שֵׁת – אֱנוֹשׁ; וּלְפִי שֶׁאֵינוֹ עִקַּר הַיַּחַס מְקַצְּרָן. וּמַה שֶּׁלֹּא הִזְכִּיר קַיִן וְהֶבֶל, לְפִי שֶׁלֹּא הֶעֱמִידוּ תּוֹלָדוֹת, אֲבָל מִשֵּׁת יָצְאוּ תּוֹלָדוֹת: נֹחַ וְאַבְרָהָם, וּמֵאַבְרָהָם – עַד דָּוִד: