רש"י על איכה· רש״י
פרק ג · פסוק נד
צָפוּ מַיִם וְגוֹ'. שֶׁבִּזְמַן שֶׁבָּא אָדָם בְּמַיִם עַד מָתְנָיו, עֲדַיִן יֵשׁ תִּקְוָה, אֲבָל אִם צָפוּ הַמַּיִם עַל רֹאשׁוֹ, אָז אוֹמֵר "אָבְדָה תִקְוָתִי". אֲבָל אֲנִי אֵינִי עוֹשֶׂה כֵן, אֶלָּא "קָרָאתִי וְגוֹ'":
צָפוּ מַיִם. עַכּוּ"ם: