רש"י על איכה· רש״י
פרק ב · פסוק ו
וַיַּחְמֹס. לְשׁוֹן כְּרִיתָה, וְכֵן: "יַחְמֹס כַּגֶּפֶן", נֶחְמְסוּ עֲקֵבָיִךְ:
כַּגַּן. כְּמוֹ שֶׁגּוֹזְזִין יַרְקוֹת הַגִּנָּה:
שֻׂכּוֹ. מְעוֹנָתוֹ. "שִׁכּוֹ" כְּתִיב, שֶׁשִׁכֵּךְ חֲמָתוֹ עַל בָּנָיו בְּחֻרְבַּן בֵּיתוֹ. כַּךְ נִדְרָשׁ בְּמִדְרַשׁ קִינוֹת:
שִׁחֵת מוֹעֲדוֹ. בֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁשָּׁם הָיָה נוֹעָד לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם":
מֶלֶךְ וְכֹהֵן. צִדְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וּשְׂרָיָהוּ כֹּהֵן גָּדוֹל: