רש"י על איוב· רש״י
פרק מב · פסוק ז
וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ. בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי:
כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם. שֶׁהֲרֵי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי טַעֲנָה נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב; שֶׁהֲרֵי הוּא לֹא פָּשַׁע בִּי, כִּי אִם עַל אֲשֶׁר אָמַר ״תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה״ (איוב ט:כב), וְעַל יְדֵי הַשָּׂטָן הַמְקַטְרֵג אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״אִם שׁוֹט יָמִית פִּתְאוֹם וְגוֹ׳״ (איוב ט:כג). וְאִם הוֹסִיף לְדַבֵּר – מִפְּנֵי קֹשִׁי יִסּוּרִין אֲשֶׁר כָּבְדוּ וְחָזְקוּ עָלָיו דִּבֵּר. אֲבָל אַתֶּם פְּשַׁעְתֶּם, עַל אֲשֶׁר הִרְשַׁעְתֶּם אוֹתוֹ, לֵאמֹר ״הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ״ (איוב ד:ו), וְהֶחֱזַקְתֶּם אוֹתוֹ בְּחֶזְקַת רָשָׁע. וּלְבַסּוֹף הֱיִיתֶם מְשֻׁתָּקִים וּמְנֻצָּחִים לְפָנָיו; וְהָיָה לָכֶם לְנַחֲמוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִיהוּא. וְלֹא דַי לְאִיּוֹב בְּצָרָתוֹ וְיִסּוּרָיו, כִּי גַם הוֹסַפְתֶּם עַל חַטֹּאתֵיכֶם פֶּשַׁע לְהַקְנִיטוֹ: