אור ברסלב

רש"י על איוב· רש״י

פרק מב

פרק מא

פסוק ב

(מענה איוב):
יָדַעְתִּי כִּי כֹל תּוּכָל. כִּי הַכֹּל תּוּכַל לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ:

וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה. כּוֹפֵל מִלָּתוֹ: שֶׁאֵין מְזִמָּה וּמַחֲשָׁבָה נִבְצֶרֶת וְנִסְתֶּרֶת מִמְּךָ, אֲשֶׁר כָּל מַחֲשְׁבוֹתֶיךָ תּוּכַל לִגְמֹר וּלְמַלְּאוֹת; כִּי בְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לַעֲשׂוֹת כָּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (דברי הימים א כט:יב). וּמִקְרָא זֶה דּוּגְמַת ״וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת״ (בראשית יא:ו):

פסוק ג

מִי זֶה מַעְלִים. אֲשֶׁר הֶעֱלִים וְכִסָּה עֲצָתוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְלִי דַעַת? יָדַעְתִּי כִּי הַכֹּל בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת, וְעַל כֵּן הִגַּדְתִּי קְצָת מִגְּבוּרוֹתָיו כַּאֲשֶׁר הָיוּ עִם לְבָבִי, כַּאֲשֶׁר יָדַעְתִּי:

וְלֹא אָבִין. אֲבָל לֹא הֵבַנְתִּי כָּל כָּךְ, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתַּנִי; כִּי כַּמָּה נִפְלָאוֹת נִסְתָּרוֹת וְנֶעֱלָמוֹת מִמֶּנִּי, אֲשֶׁר אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ:

פסוק ה

לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ. כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ, וְעַתָּה עֵינִי רָאֲתָה אֶת שְׁכִינָתְךָ:

פסוק ו

עַל כֵּן. אֲשֶׁר זָכִיתִי לַחֲזוֹת שְׁכִינָתְךָ, מוֹאֵס אֲנִי בְּחַיַּי; וְאֶהְיֶה מִתְנַחֵם, אִלּוּ הָיִיתִי שׁוֹכֵן בַּקֶּבֶר, לָשׁוּב לְעָפָר וָאֵפֶר אֲשֶׁר לֻקַּחְתִּי מִשָּׁם:

פסוק ז

וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ. בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי:

כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם. שֶׁהֲרֵי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי טַעֲנָה נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב; שֶׁהֲרֵי הוּא לֹא פָּשַׁע בִּי, כִּי אִם עַל אֲשֶׁר אָמַר ״תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה״ (איוב ט:כב), וְעַל יְדֵי הַשָּׂטָן הַמְקַטְרֵג אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״אִם שׁוֹט יָמִית פִּתְאוֹם וְגוֹ׳״ (איוב ט:כג). וְאִם הוֹסִיף לְדַבֵּר – מִפְּנֵי קֹשִׁי יִסּוּרִין אֲשֶׁר כָּבְדוּ וְחָזְקוּ עָלָיו דִּבֵּר. אֲבָל אַתֶּם פְּשַׁעְתֶּם, עַל אֲשֶׁר הִרְשַׁעְתֶּם אוֹתוֹ, לֵאמֹר ״הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ״ (איוב ד:ו), וְהֶחֱזַקְתֶּם אוֹתוֹ בְּחֶזְקַת רָשָׁע. וּלְבַסּוֹף הֱיִיתֶם מְשֻׁתָּקִים וּמְנֻצָּחִים לְפָנָיו; וְהָיָה לָכֶם לְנַחֲמוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִיהוּא. וְלֹא דַי לְאִיּוֹב בְּצָרָתוֹ וְיִסּוּרָיו, כִּי גַם הוֹסַפְתֶּם עַל חַטֹּאתֵיכֶם פֶּשַׁע לְהַקְנִיטוֹ:

פסוק ח

וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם. לְמַעַן שֶׁתִּתְרַצּוּ וְתִתְפַּיְּסוּ לְפָנַי, וּבִלְבַד אֲשֶׁר עַבְדִּי אִיּוֹב יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם אֲשֶׁר אֶסְלַח לְחַטֹּאתֵיכֶם, וְלִפְשָׁעֵיכֶם לֹא אֶזְכֹּר עוֹד:

כִּי אִם פָּנָיו אֶשָּׂא. שֶׁהֲרֵי פָנָיו אֶשָּׂא לְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ. הֲרֵי אִם כְּמוֹ אֲשֶׁר, וְכֵן ״עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת״ (בראשית כד:יט), ״אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו״ (שמות כא:ל), וְכֵן הַרְבֵּה:

כִּי לֹא. שֶׁהֲרֵי לֹא:

פסוק ט

וַיִּשָּׂא ה׳ אֶת פְּנֵי אִיּוֹב. וַיִּשָּׂא כְּמוֹ ״נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה״ (בראשית יט:כא), שֶׁקִּבֵּל תְּפִלָּתוֹ וְהִסְבִּיר לוֹ פָּנִים:

פסוק י

שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ. שָׁב נוֹפֵל לוֹמַר בְּעִנְיָן זֶה, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ כְּתִיב וְהֵשִׁיב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב:

בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ. בִּזְכוּת שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל כָּל רֵיעַ וְרֵיעַ שֶׁלּוֹ:

לְמִשְׁנֶה. עַל אֶחָד שְׁנַיִם (נראה דקאי גם על מה שכתב למעלה שהיה לו לומר להשיב מהר״ז), וְלֹא דִקְדֵּק הַמִּקְרָא בְּמִלָּתוֹ:

פסוק יא

לְפָנִים. כָּל אֲשֶׁר הָיוּ אוֹהֲבָיו וּמַכִּירָיו בְּטֶרֶם הִגִּיעוּ אֵלָיו הַיִּסּוּרִים:

וַיָּנֻדוּ לוֹ. לְשׁוֹן קוֹנְפְּלֵיְינְטָ״א בְּלַעַ״ז:

קְשִׂיטָה. מָעָה:

וְאִישׁ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד (רוצה לומר שלא תאמר שהכונה שיש שנתנו לו קשיטה ויש שנתן לו נזם לכך כתב רש״י ואיש פירושו כל אחד ואחד מהר״ז):

פסוק יב

מֵרֵאשִׁיתוֹ. יוֹתֵר מֵרֵאשִׁית עָשְׁרוֹ:

פסוק יג

שִׁבְעָנָה. הֵם פַּעֲמַיִם שֶׁבַע, שְׁתֵּי שְׁבִיעִיּוֹת; כְּמוֹ ״שְׁבֻעַיִם״ (ויקרא יב:ה), שֶׁהֵם שְׁתֵּי שָׁבוּעוֹת:

פסוק יד

וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה. עַל שֵׁם יָפְיָתָן נִקְרְאוּ שְׁמוֹתֵיהֶן:

יְמִימָה. צַחָה וּמְלֻבָּנָה כַּיּוֹם:

קְצִיעָה. רֵיחָהּ נוֹדֵף עָרֵב וּמְבֻשָּׂם, כִּקְצִיעָה שֶׁל בֹּשֶׂם:

קֶרֶן הַפּוּךְ. עַל שֵׁם הַקֶּרֶן שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ כְּחוֹל וּבוֹרִית, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְתִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ״ (ירמיהו ד:ל):

פסוק טו

וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב וְגוֹ׳. וְלֹא נִמְצָא מַעֲשֶׂה שֶׁל נָשִׁים יָפוֹת, כְּמַעֲשֵׂה יֹפִי שֶׁל בְּנוֹת אִיּוֹב; וּמִקְרָא זֶה דּוּגְמַת ״וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים״ (במדבר ט:ו); וְכֵן הַרְבֵּה:

וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּתָן וְיָפְיָן, נָתַן לָהֶם נַחֲלָה עִם הָאַחִים:

פסוק יז

וּשְׂבַע יָמִים. מִן שָׂבֵעַ יֹאמַר שְׂבַע בִּדְבֵקוּת:

סוף הספר

תוכן העניינים

רש"י על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה