רש"י על איוב· רש״י
פרק מא · פסוק כב
תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ. בִּמְקוֹם חֲנִיָּתוֹ יֵשׁ זָהֳרוּרֵי שֶׁמֶשׁ, כִּי סְנַפִּירִים שֶׁלּוֹ, אֲשֶׁר תַּחְתָּיו – בְּבִטְנוֹ, מְאִירוֹת וּמַזְרִיחוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ:
חַדּוּדֵי. כְּמוֹ ״חֶרֶב חַדָּה״ (יחזקאל ה:א), שֶׁהִיא שְׁנוּנָה, צַחָה וּמְלֻבָּנָה; וְעַל שֵׁם כָּךְ קוֹרֵא לְזַהֲרוּרֵי – חַדּוּדֵי:
חָרֶשׂ. שֶׁמֶשׁ, כְּמוֹ ״הָאוֹמֵר לַחֶרֶס לֹא יִזְרָח וְגוֹ׳״ (איוב ט:ז), ״בְּטֶרֶם תָּבֹא הַחַרְסָה״ (שופטים יד:יח):
יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי טִיט. מִלָּה כְּפוּלָה, יִרְפַּד חָרוּץ מוּסָב עַל חִדּוּדֵי חֶרֶס, עֲלֵי טִיט מוּסָב עַל תַּחְתִּיתוֹ, בִּמְקוֹם שֶׁהוּא שָׂם עַל הַחוֹל, זֶה טִיט רִפּוּדוֹ מַזְרִיחַ כְּזָהָב חָרוּץ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״רְפִידָתוֹ זָהָב״ (שיר השירים ג:י), חָרוּץ מִין זָהָב, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״מֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ״ (משלי ג:יד), ״טוֹב פִּרְיָהּ מֵחָרוּץ וּמִפָּז״ (משלי ח:יט). יִרְפַּד לְשׁוֹן מַצָּע וּמִשְׁכָּב כְּמוֹ ״רְפִידָתוֹ זָהָב״ (שיר ג:י):