רש"י על איוב· רש״י
פרק מא · פסוק ד
לֹא אַחֲרִישׁ בַּדָּיו. לֹא אַחֲרִישׁ עַל בָּנָיו שֶׁל צַדִּיק, שֶׁהָלַךְ לְפָנַי בְּתָמִים, וּלְבָנָיו יִשְׁתַּלְּמוּ שְׂכַר טוֹב אֲבִיהֶם, וְיִמְצְאוּ טוֹבָה בִּזְכוּתוֹ:
וּדְבַר גְּבוּרוֹת וְחִין עֶרְכּוֹ. וּדְבַר גְּבוּרוֹתָיו אֲשֶׁר נִתְגַּבֵּר לַעֲשׂוֹת הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, וּתְחִנַּת סִדּוּרוֹ שֶׁל צַדִּיק אֲשַׁלֵּם שְׂכָרוֹ גַּם לְבָנָיו אַחֲרָיו:
בַּדָּיו. עֲנָפָיו, וְהֵם בָּנָיו, כְּמוֹ ״וַתַּעַשׂ בַּדִּים וַתִּשְׁלַח פֹּארוֹת״ (יחזקאל יז:ו):