רש"י על איוב· רש״י
פרק לט · פסוק יח
כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא. כָּל לְשׁוֹן הַמְרָאָה כְּאָדָם שֶׁזּוֹנֶה לִבּוֹ לָצֵאת מִמִּדָּתוֹ וּמִגִּדּוּלוֹ וּמֵאַרְצוֹ, לְשׁוֹטֵט לוֹ בָּאֲרָצוֹת, וּלְנַסּוֹת לוֹ מִדּוֹת אֲחֵרוֹת. וְכֵן ״בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה״ (דברים כא:יח). וּבִלְשׁוֹן גְּמָרָא: אִימְרָאִי כַּלְּתֵיהּ דְּרַב זְבִיד, אִימְרָאִי וְנָפְקָא (כתובות סג: ושם איתא אימרדא ועיין ברש״י בחולין נח ומציעא עו ד״ה ואימרו):