אור ברסלב

רש"י על איוב· רש״י

פרק לט

פרק לח

פסוק א

יַעֲלֵי סָלַע. אֶשְׁטַנְבּוֹ״ק, וְשׂוֹנְאָה אֶת וְלָדָהּ; וְעוֹלָה לְרֹאשׁ סֶלַע גָּבוֹהַּ כְּשֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד, כְּדֵי שֶׁיִּפּוֹל לָאָרֶץ וְיָמוּת. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמֵּן לוֹ נֶשֶׁר וּמְקַבְּלוֹ בִּכְנָפָיו:

חוֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר. לְשׁוֹן ״חִיל יוֹלֵדָה״ (ירמיהו ו:כד). הָאַיָּלָה – רַחְמָהּ צַר, וְאֵין הַוָּלָד יָכוֹל לָצֵאת; וּבִשְׁעַת לֵידָתָהּ אֲנִי מְזַמֵּן לָהּ דְּרָקוֹן, וּמַכִּישָׁהּ בְּרַחְמָהּ, וְנִפְתָּח. וְאִם מַקְדִּים וּמְאַחֵר רֶגַע, מִיָּד מֵתָה. וּבֵין אוֹתָם רְגָעִים אֵינִי מַחֲלִיף, וּבֵין ׳אִיּוֹב׳ לְ׳אוֹיֵב׳ נִתְחַלֵּף לִי?!

פסוק ג

תְּפַלַּחְנָה. מִתְבַּקֵּעַ רֶחֶם שֶׁלָּהֶם, וּמוֹצִיא הַוְּלָדוֹת, וְחֶבְלֵי לֵידָה שֶׁלָּהֶם:

תְּשַׁלַּחְנָה. מֵעֲלֵיהֶם בְּלִדְתָּן, לְרֶגַע שֶׁאֲנִי מַזְמִין לָהֶם:

פסוק ד

יַחְלְמוּ. יֶחֱזְקוּ:

וְלֹא שָׁבוּ לָמוֹ. מִשֶּׁיִּרְבּוּ קְצָת, יִגְדְּלוּ בַּבָּר, בַּזְּרָעִים וּבַדְּשָׁאִים, וְאֵינָם צְרִיכִים לְגִדּוּל אֲבִיהֶם וְאִמָּם:

פסוק ה

חָפְשִׁי. שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְגַדֵּל פֶּרֶא, לְלַמְּדוֹ עֲבוֹדַת בְּהֵמוֹת:

עָרוֹד. חֲמוֹר הַבָּר:

מִי פִתֵּחַ. מוֹסְרוֹתָיו, שֶׁאֵין עָלָיו עֹל אָדָם:

פסוק ח

יְתוּר הָרִים מִרְעֵהוּ. הוּא עַצְמוֹ תָּר לוֹ מְקוֹם מִרְעֶה:

פסוק ט

רֵים. כְּמוֹ ״רְאֵם״ (במדבר כג:כב):

עָבְדֶּךָ. לְעָבְדְּךָ:

פסוק י

בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ. (אוֹ קָשַׁרְתָּ רְאֵם בַּעֲבוּר תֶּלֶם שֶׁל שׁוֹרְךָ?) עֲבֹת. חֶבֶל שֶׁקּוֹשְׁרִין (שְׁוָורִים) לְתַלְמֵי הַמַּחֲרֵשָׁה:

יְשַׂדֵּד. יְתַקֵּן הַשָּׂדֶה:

פסוק יא

הֲתִבְטַח בּוֹ. לֶאֱסֹף תְּבוּאָתְךָ, בִּשְׁבִיל שֶׁכֹּחוֹ רַב, וְיָכוֹל לִסְבֹּל הַרְבֵּה?

וְתַעֲזֹב אֵלָיו יְגִיעֶךָ. לֶאֱסֹף אֶל הַבַּיִת:

פסוק יג

כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה. כֵּן שֵׁם עוֹף גָּדוֹל רְנָנִים, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה קָרוּי בַּר יוֹכְנִי (בכורות נז:):

אֶבְרָה. כָּל עוֹף קָרוּי אֶבְרָה, עַל שֵׁם שֶׁפּוֹרֵחַ. כְּלוֹמַר: אוֹ עוֹף שֶׁשְּׁמוֹ חֲסִידָה, וְעוֹף שֶׁשְּׁמוֹ נֹצָה. רְאֵה מָה מִנְהָגָהּ:

פסוק יד

תַּעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּיצֶיהָ. וְהוֹלֶכֶת וּמִתְחַמֶּמֶת לְמֵרָחוֹק עַל עָפָר:

פסוק טו

וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ. לְבֵיצָתָהּ תְּבַקְּעֶנָּה:

פסוק טז

הִקְשִׁיחַ. הִקְשָׁה בָּנֶיהָ מִלִּבָּהּ, כְּאִלּוּ אֵינָם שֶׁלָּהּ:

לְרִיק יְגִיעָהּ. וְאֵינָהּ יְרֵאָה שֶׁתְּאַבְּדֵם:

פסוק יח

כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא. כָּל לְשׁוֹן הַמְרָאָה כְּאָדָם שֶׁזּוֹנֶה לִבּוֹ לָצֵאת מִמִּדָּתוֹ וּמִגִּדּוּלוֹ וּמֵאַרְצוֹ, לְשׁוֹטֵט לוֹ בָּאֲרָצוֹת, וּלְנַסּוֹת לוֹ מִדּוֹת אֲחֵרוֹת. וְכֵן ״בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה״ (דברים כא:יח). וּבִלְשׁוֹן גְּמָרָא: אִימְרָאִי כַּלְּתֵיהּ דְּרַב זְבִיד, אִימְרָאִי וְנָפְקָא (כתובות סג: ושם איתא אימרדא ועיין ברש״י בחולין נח ומציעא עו ד״ה ואימרו):

פסוק יט

רַעְמָה. לְשׁוֹן רַעַם וּבְעָתָה, כְּמוֹ ״רָעֲמוּ פָנִים״ (יחזקאל כז:לה):

פסוק כ

כָּאַרְבֶּה. מְדַלֵּג וּמְקַפֵּץ כָּאַרְבֶּה וּמַרְעִישׁ סְבִיבָיו:

נַחְרוֹ. כְּשֶׁהוּא נוֹפֵחַ בִּנְחִירָיו בְּקוֹל אֵימָה הוּא:

פסוק כא

יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק. כְּמוֹ ״וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ״ (דברים א:כב), שֶׁדֶּרֶךְ הַפָּרָשִׁים אוֹרְבִים בָּעֲמָקִים וּבַנְּחָלִים:

וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ. וְהַסּוּס שָׂמֵחַ וְיוֹצֵא לִקְרַאת נָשֶׁק:

פסוק כב

וְלֹא יֵחָת. וְלֹא יִירָא:

פסוק כג

תִּרְנֶה אַשְׁפָּה. מְלֵאָה חִצִּים, וּמְקַשְׁקְשׁוֹת זוֹ בְּזוֹ וְנִשְׁמַע קוֹלָם:

לַהַב חֲנִית. כְּלִי שֶׁל בַּרְזֶל (וַחֲנִית שֶׁל בַּרְזֶל) קָרוּי לַהַב, כְּמוֹ ״וַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב״ (שופטים ג:כב):

פסוק כד

יְגַמֶּא אָרֶץ. עוֹשֶׂה גֻּמּוֹת בְּרַגְלָיו. עִנְיָן אַחֵר: יְגַמֶּא כְּמוֹ ״הַגְמִיאִינִי נָא״ (בראשית כד:יז):

וְלֹא יַאֲמִין. מֵרוֹב שִׂמְחָה, שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה לַמִּלְחָמָה:

כִּי קוֹל שׁוֹפָר. שֶׁל מִלְחָמָה:

פסוק כה

בְּדֵי שׁוֹפָר. לְשׁוֹן ״דֵּי הָשִׁיב לוֹ״ (ויקרא כה:כח) – בְּהַרְבֵּה שׁוֹפָר:

יֹאמַר הֶאָח. לָשׁוֹן שֶׁאוֹמְרִים (הָעוֹבְרִים) כְּשֶׁהֵן שְׂמֵחִין, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים ״אֲהָהּ״ (יהושע ז:ז) מֵחֲמַת צַעַר:

פסוק כו

יַאֲבֶר נֵץ. יִגְדַּל הַנֵּץ כָּנָף. וּמַלְאָךְ הוּא דּוֹמֶה לִדְמוּת נֵץ, וּמַעֲמִיד קֹשִׁי הָרוּחַ דְּרוֹמִית בִּפְרִישׂוּת כְּנָפָיו, שֶׁלֹּא תַּחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם:

פסוק כז

אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר. הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ״ (דברים לב:יא) – הָיָה מְסַלֵּק פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ לְאַהֲרֹן בְּבוֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים:

פסוק כח

סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלוֹנָן. בָּטוּחַ הָיָה אַהֲרֹן בְּמַחְתַּת הַקְּטֹרֶת, כְּשֶׁנְּתָנָהּ עַל אֶבֶן שְׁתִיָּה (יומא נג:):

פסוק כט

מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל. מִתְפַּלֵּל עַל צָרְכֵי כָּל הַשָּׁנָה. וְאַחַר כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה רָאָה בְּמִיתַת שְׁנֵי אֶפְרוֹחָיו נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁמֵּתוּ לְהִתְקַדֵּשׁ שְׁמִי בָּהֶם (ויקרא י:א-ב), שֶׁנָּפְלָה אֵימָתִי עַל הַשְּׁאָר:

פסוק ל

יְעַלְעוּ. וְאֵינָן אֶלָּא כְּפִי מִדַּת בָּלְעוֹ דָּם וּמַיִם, וְנִרְאֶה כְּבוֹלֵעַ הַרְבֵּה, כְּאוֹמֵר ״עַל עַל״. וְכֵן בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים בְּהַשְׁקָאַת סוֹטָה (סוטה כ.): מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ עַל כָּרְחָהּ. וְכֵן ״זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ״ (ישעיהו טו:ה) – לְשׁוֹן קְרִיאַת גָּרוֹן דּוֹמֶה לְכָךְ. וּלְפִי הַדֶּרֶךְ דִּבֵּר הַנָּבִיא:

וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא. לֶאֱכוֹל. וְרַבּוֹתֵינוּ דִּמּוּ כָּל עִנְיָן זֶה בְּאַהֲרֹן, בִּפְסִיקְתָּא דְּ׳אַחֲרֵי מוֹת׳ (פסיקתא רבתי):

תוכן העניינים

רש"י על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה