רש"י על איוב· רש״י
פרק לט
פסוק א
יַעֲלֵי סָלַע. אֶשְׁטַנְבּוֹ״ק, וְשׂוֹנְאָה אֶת וְלָדָהּ; וְעוֹלָה לְרֹאשׁ סֶלַע גָּבוֹהַּ כְּשֶׁכּוֹרַעַת לֵילֵד, כְּדֵי שֶׁיִּפּוֹל לָאָרֶץ וְיָמוּת. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמֵּן לוֹ נֶשֶׁר וּמְקַבְּלוֹ בִּכְנָפָיו:
חוֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר. לְשׁוֹן ״חִיל יוֹלֵדָה״ (ירמיהו ו:כד). הָאַיָּלָה – רַחְמָהּ צַר, וְאֵין הַוָּלָד יָכוֹל לָצֵאת; וּבִשְׁעַת לֵידָתָהּ אֲנִי מְזַמֵּן לָהּ דְּרָקוֹן, וּמַכִּישָׁהּ בְּרַחְמָהּ, וְנִפְתָּח. וְאִם מַקְדִּים וּמְאַחֵר רֶגַע, מִיָּד מֵתָה. וּבֵין אוֹתָם רְגָעִים אֵינִי מַחֲלִיף, וּבֵין ׳אִיּוֹב׳ לְ׳אוֹיֵב׳ נִתְחַלֵּף לִי?!
פסוק ג
תְּפַלַּחְנָה. מִתְבַּקֵּעַ רֶחֶם שֶׁלָּהֶם, וּמוֹצִיא הַוְּלָדוֹת, וְחֶבְלֵי לֵידָה שֶׁלָּהֶם:
תְּשַׁלַּחְנָה. מֵעֲלֵיהֶם בְּלִדְתָּן, לְרֶגַע שֶׁאֲנִי מַזְמִין לָהֶם:
פסוק ד
יַחְלְמוּ. יֶחֱזְקוּ:
וְלֹא שָׁבוּ לָמוֹ. מִשֶּׁיִּרְבּוּ קְצָת, יִגְדְּלוּ בַּבָּר, בַּזְּרָעִים וּבַדְּשָׁאִים, וְאֵינָם צְרִיכִים לְגִדּוּל אֲבִיהֶם וְאִמָּם:
פסוק ה
חָפְשִׁי. שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְגַדֵּל פֶּרֶא, לְלַמְּדוֹ עֲבוֹדַת בְּהֵמוֹת:
עָרוֹד. חֲמוֹר הַבָּר:
מִי פִתֵּחַ. מוֹסְרוֹתָיו, שֶׁאֵין עָלָיו עֹל אָדָם:
פסוק ח
יְתוּר הָרִים מִרְעֵהוּ. הוּא עַצְמוֹ תָּר לוֹ מְקוֹם מִרְעֶה:
פסוק ט
רֵים. כְּמוֹ ״רְאֵם״ (במדבר כג:כב):
עָבְדֶּךָ. לְעָבְדְּךָ:
פסוק י
בְּתֶלֶם עֲבֹתוֹ. (אוֹ קָשַׁרְתָּ רְאֵם בַּעֲבוּר תֶּלֶם שֶׁל שׁוֹרְךָ?) עֲבֹת. חֶבֶל שֶׁקּוֹשְׁרִין (שְׁוָורִים) לְתַלְמֵי הַמַּחֲרֵשָׁה:
יְשַׂדֵּד. יְתַקֵּן הַשָּׂדֶה:
פסוק יא
הֲתִבְטַח בּוֹ. לֶאֱסֹף תְּבוּאָתְךָ, בִּשְׁבִיל שֶׁכֹּחוֹ רַב, וְיָכוֹל לִסְבֹּל הַרְבֵּה?
וְתַעֲזֹב אֵלָיו יְגִיעֶךָ. לֶאֱסֹף אֶל הַבַּיִת:
פסוק יג
כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה. כֵּן שֵׁם עוֹף גָּדוֹל רְנָנִים, וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה קָרוּי בַּר יוֹכְנִי (בכורות נז:):
אֶבְרָה. כָּל עוֹף קָרוּי אֶבְרָה, עַל שֵׁם שֶׁפּוֹרֵחַ. כְּלוֹמַר: אוֹ עוֹף שֶׁשְּׁמוֹ חֲסִידָה, וְעוֹף שֶׁשְּׁמוֹ נֹצָה. רְאֵה מָה מִנְהָגָהּ:
פסוק יד
תַּעֲזֹב לָאָרֶץ בֵּיצֶיהָ. וְהוֹלֶכֶת וּמִתְחַמֶּמֶת לְמֵרָחוֹק עַל עָפָר:
פסוק טו
וַתִּשְׁכַּח כִּי רֶגֶל תְּזוּרֶהָ. לְבֵיצָתָהּ תְּבַקְּעֶנָּה:
פסוק טז
הִקְשִׁיחַ. הִקְשָׁה בָּנֶיהָ מִלִּבָּהּ, כְּאִלּוּ אֵינָם שֶׁלָּהּ:
לְרִיק יְגִיעָהּ. וְאֵינָהּ יְרֵאָה שֶׁתְּאַבְּדֵם:
פסוק יח
כָּעֵת בַּמָּרוֹם תַּמְרִיא. כָּל לְשׁוֹן הַמְרָאָה כְּאָדָם שֶׁזּוֹנֶה לִבּוֹ לָצֵאת מִמִּדָּתוֹ וּמִגִּדּוּלוֹ וּמֵאַרְצוֹ, לְשׁוֹטֵט לוֹ בָּאֲרָצוֹת, וּלְנַסּוֹת לוֹ מִדּוֹת אֲחֵרוֹת. וְכֵן ״בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה״ (דברים כא:יח). וּבִלְשׁוֹן גְּמָרָא: אִימְרָאִי כַּלְּתֵיהּ דְּרַב זְבִיד, אִימְרָאִי וְנָפְקָא (כתובות סג: ושם איתא אימרדא ועיין ברש״י בחולין נח ומציעא עו ד״ה ואימרו):
פסוק יט
רַעְמָה. לְשׁוֹן רַעַם וּבְעָתָה, כְּמוֹ ״רָעֲמוּ פָנִים״ (יחזקאל כז:לה):
פסוק כ
כָּאַרְבֶּה. מְדַלֵּג וּמְקַפֵּץ כָּאַרְבֶּה וּמַרְעִישׁ סְבִיבָיו:
נַחְרוֹ. כְּשֶׁהוּא נוֹפֵחַ בִּנְחִירָיו בְּקוֹל אֵימָה הוּא:
פסוק כא
יַחְפְּרוּ בָעֵמֶק. כְּמוֹ ״וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ״ (דברים א:כב), שֶׁדֶּרֶךְ הַפָּרָשִׁים אוֹרְבִים בָּעֲמָקִים וּבַנְּחָלִים:
וְיָשִׂישׂ בְּכֹחַ. וְהַסּוּס שָׂמֵחַ וְיוֹצֵא לִקְרַאת נָשֶׁק:
פסוק כב
וְלֹא יֵחָת. וְלֹא יִירָא:
פסוק כג
תִּרְנֶה אַשְׁפָּה. מְלֵאָה חִצִּים, וּמְקַשְׁקְשׁוֹת זוֹ בְּזוֹ וְנִשְׁמַע קוֹלָם:
לַהַב חֲנִית. כְּלִי שֶׁל בַּרְזֶל (וַחֲנִית שֶׁל בַּרְזֶל) קָרוּי לַהַב, כְּמוֹ ״וַיָּבֹא גַם הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב״ (שופטים ג:כב):
פסוק כד
יְגַמֶּא אָרֶץ. עוֹשֶׂה גֻּמּוֹת בְּרַגְלָיו. עִנְיָן אַחֵר: יְגַמֶּא כְּמוֹ ״הַגְמִיאִינִי נָא״ (בראשית כד:יז):
וְלֹא יַאֲמִין. מֵרוֹב שִׂמְחָה, שֶׁהוּא מִתְאַוֶּה לַמִּלְחָמָה:
כִּי קוֹל שׁוֹפָר. שֶׁל מִלְחָמָה:
פסוק כה
בְּדֵי שׁוֹפָר. לְשׁוֹן ״דֵּי הָשִׁיב לוֹ״ (ויקרא כה:כח) – בְּהַרְבֵּה שׁוֹפָר:
יֹאמַר הֶאָח. לָשׁוֹן שֶׁאוֹמְרִים (הָעוֹבְרִים) כְּשֶׁהֵן שְׂמֵחִין, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים ״אֲהָהּ״ (יהושע ז:ז) מֵחֲמַת צַעַר:
פסוק כו
יַאֲבֶר נֵץ. יִגְדַּל הַנֵּץ כָּנָף. וּמַלְאָךְ הוּא דּוֹמֶה לִדְמוּת נֵץ, וּמַעֲמִיד קֹשִׁי הָרוּחַ דְּרוֹמִית בִּפְרִישׂוּת כְּנָפָיו, שֶׁלֹּא תַּחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם:
פסוק כז
אִם עַל פִּיךָ יַגְבִּיהַּ נָשֶׁר. הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ״ (דברים לב:יא) – הָיָה מְסַלֵּק פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ, שֶׁלֹּא יַזִּיקוּ לְאַהֲרֹן בְּבוֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים:
פסוק כח
סֶלַע יִשְׁכֹּן וְיִתְלוֹנָן. בָּטוּחַ הָיָה אַהֲרֹן בְּמַחְתַּת הַקְּטֹרֶת, כְּשֶׁנְּתָנָהּ עַל אֶבֶן שְׁתִיָּה (יומא נג:):
פסוק כט
מִשָּׁם חָפַר אֹכֶל. מִתְפַּלֵּל עַל צָרְכֵי כָּל הַשָּׁנָה. וְאַחַר כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה רָאָה בְּמִיתַת שְׁנֵי אֶפְרוֹחָיו נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁמֵּתוּ לְהִתְקַדֵּשׁ שְׁמִי בָּהֶם (ויקרא י:א-ב), שֶׁנָּפְלָה אֵימָתִי עַל הַשְּׁאָר:
פסוק ל
יְעַלְעוּ. וְאֵינָן אֶלָּא כְּפִי מִדַּת בָּלְעוֹ דָּם וּמַיִם, וְנִרְאֶה כְּבוֹלֵעַ הַרְבֵּה, כְּאוֹמֵר ״עַל עַל״. וְכֵן בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים בְּהַשְׁקָאַת סוֹטָה (סוטה כ.): מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ עַל כָּרְחָהּ. וְכֵן ״זַעֲקַת שֶׁבֶר יְעֹעֵרוּ״ (ישעיהו טו:ה) – לְשׁוֹן קְרִיאַת גָּרוֹן דּוֹמֶה לְכָךְ. וּלְפִי הַדֶּרֶךְ דִּבֵּר הַנָּבִיא:
וּבַאֲשֶׁר חֲלָלִים שָׁם הוּא. לֶאֱכוֹל. וְרַבּוֹתֵינוּ דִּמּוּ כָּל עִנְיָן זֶה בְּאַהֲרֹן, בִּפְסִיקְתָּא דְּ׳אַחֲרֵי מוֹת׳ (פסיקתא רבתי):