אור ברסלב

רש"י על איוב· רש״י

פרק לח

פרק לז

פסוק א

(מענה מן הסערה):
מִן הַסְּעָרָה:
מְנֵה שְׂעָרוֹת שֶׁלְּךָ, וַאֲשִׁיבְךָ דְּבָרִים כְּנֶגְדָּן. מִן הַסְּעָרָה שֶׁחֵרַפְתַּנִי ״אֲשֶׁר בַּסְּעָרָה יְשׁוּפֵנִי״ (איוב ט:יז) – מִמֶּנָּה אָשִׁיב לְךָ, כַּאֲשֶׁר תִּשְׁמַע בְּסוֹף הָעִנְיָן: ״מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה״ (איוב לח:כה) – גּוּמָא לְכָל שֵׂעָר. דָּבָר אַחֵר: בַּסְּעָרָה הִכָּהוּ, בַּסְּעָרָה רִפְּאָהוּ. כִּדְמְפָרֵשׁ בְּסִפְרֵי (ילקוט שמעוני תורה רלה):

פסוק ב

מַחְשִׁיךְ עֵצָה. עֵצָה חֲשֵׁכָה וּסְכָלָה. דָּבָר אַחֵר: מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה… בְּלִי דָעַת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי זֶה הוּא מַחְשִׁיךְ עֵצָה – מְקַלְקֵל בְּמִלִּים וּבְרֹב דְּבָרִים? שֶׁכָּתַבְתִּי ״אִישׁ תָּם וְיָשָׁר״ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר (איוב א:א), כְּדֵי לָחוּל שְׁמִי עָלָיו; וְהוּא בָּא וְהֶחְשִׁיךְ וְקִלְקֵל מַה שֶּׁיָּעַצְתִּי בְּרֹב דְּבָרָיו! וְאִיּוֹב עָנָהוּ: ״מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה״ (איוב מב:ג) – אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ עֲצָתְךָ, לֹא הָיִיתִי מַרְבֶּה בִדְבָרִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֱשִׁיבוֹ: וַהֲלֹא אַבְרָהָם לֹא הָיָה יוֹדֵעַ, וְעָמַד בְּעֶשֶׂר! כָּךְ מָצָאתִי:

פסוק ג

אֱזָר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ. רֶמֶז לוֹ שֶׁיִּתְעוֹרֵר מִן חָלְיוֹ וְיִסּוּרָיו:

פסוק ד

אֵיפֹה. אֵי פֹּה:

פסוק ה

מְמַדֶּיהָ. מִדּוֹתֶיהָ:

פסוק ו

יָרָה אֶבֶן פִּנָּתָהּ. בְּאֶמְצַע הַיָּם, וּמִשָּׁם נִשְׁתַּת כָּל הָעוֹלָם:

פסוק ז

בְּרָן יַחַד. מִתְּחִלָּה כּוֹכְבֵי אוֹר:

פסוק ח

בִּדְלָתַיִם יָם. חוֹל גְּבוּל לוֹ:

בְּגִיחוֹ. בְּהַמְשָׁכָתוֹ יוֹצֵא מִן הַתְּהוֹם, כְּמוֹ ״גֹּחִי מִבָּטֶן״ (תהלים כב:י) – מוֹשְׁכִי:

פסוק ט

בְּשׂוּמִי עָנָן. סְבִיבוֹת יָם אוֹקְיָינוֹס, שֶׁהוּא הֶיקֵּף הָעוֹלָם; וַעֲנָנִים סוֹבְבִים לוֹ כִּלְבוּשׁ:

חֲתֻלָּתוֹ. תַּכְרִיכוֹ, כְּמוֹ ״וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ״ (יחזקאל טז:ד):

פסוק י

וָאֶשְׁבֹּר. עָשִׂיתִי לוֹ שְׁבָרִים סָבִיב, לְעַכְּבוֹ בְּתוֹכָם. וְהֵם לוֹ חֹק אֲשֶׁר לֹא יַעַבְרֵם (ירמיה ה:כב), כְּמוֹ ״וַיִּרְדְּפוּם לִפְנֵי הַשַּׁעַר עַד הַשְּׁבָרִים״ (יהושע ז:ה) – וְהֵם תְּעָלוֹת סָבִיב לָעִיר:

פסוק יב

הֲמִיָּמֶיךָ. מִיּוֹם שֶׁנּוֹלַדְתָּ:

פסוק יג

לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ. וְעוֹד הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּיתָ לֶאֱחֹז בְּכַנְפֵי הָאָרֶץ כְּאָדָם שֶׁאוֹחֵז בְּכַנְפֵי הַטַּלִּית וּמְנַעֲרָהּ? כֵּן אֲנִי עָתִיד לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹתֶיהָ וּלְנַעֵר אֶת הָרְשָׁעִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וַה׳ יַטֶּה אֶת יָדוֹ וְכָשַׁל עוֹזֵר״ (ישעיהו לא:ג) כְּאָדָם הָאוֹחֵז בְּיָדוֹ דָּבָר, וּמַטֶּה יָדוֹ, וְהוּא נוֹפֵל:

פסוק יד

תִּתְהַפֵּךְ. בְּצִיּוּרִין:

כְּחֹמֶר חוֹתָם. מִטֶּבַע צוּרַת הָאָדָם בְּמוֹתָן, וּבִתְחִיַּת הַמֵּתִים יִחְיוּ וְיַעַמְדוּ בִּלְבוּשֵׁיהֶם:

פסוק טו

וְיִמָּנַע. אָז מֵרְשָׁעִים אוֹרָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר:

פסוק טז

נִבְכֵי יָם. מַסְגְּרֵי יָם, כְּמוֹ ״נְבֻכִים הֵם בָּאָרֶץ״ (שמות יד:ג):

פסוק יז

שַׁעֲרֵי מָוֶת. זֶה גֵּיהִנֹּם:

פסוק כא

יָדַעְתָּ. כָּל זֹאת:

כִּי אָז תִּוָּלֵד. כְּשֶׁבְּרָאתִים:

פסוק כג

אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי. הִמְנַעְתִּי:

לְעֶת צָר. לַחֲמֵשֶׁת מְלָכִים בְּגִבְעוֹן (יהושע י:טז-כז):

לְיוֹם קְרָב. מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג (יחזקאל לח-לט):

פסוק כד

יֵחָלֶק אוֹר. תִּימוֹר שֶׁל חַמָּה מַפְצִיעַ לְכָאן וּלְכָאן כְּקַרְנֵי אַיָּל:

קָדִים. שֶׁמֶשׁ הַמִּזְרָח:

פסוק כה

מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה. בַּעֲרַבְיָא קוֹרִין לְשַׂעֲרָה שִׁיטְפָא: כָּל שֵׂעָר וְשֵׂעָר שֶׁבָּרֹאשׁ פִּלַּגְתִּי לוֹ תְּעָלָה, גּוּמָא, לִינֹק מִמֶּנָּה; שֶׁאִלּוּ שְׁנַיִם יוֹנְקוֹת מִגּוּמָא אַחַת, מַחְשִׁיכוֹת מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם. וְהֵם לֹא נִתְחַלְּפוּ לִי, בֵּין אִיּוֹב לְאוֹיֵב נִתְחַלֵּף לִי?! וְזֶהוּ ״מִן הַסְּעָרָה״ (איוב לח:א). דָּבָר אַחֵר: לַשֶּׁטֶף. טִפַּת גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף: פִּלַּגְתִּי לְכָל טִפָּה גּוּמָא בֶּעָבִים; שֶׁאִלּוּ יוֹרְדוֹת שְׁתֵּי טִפּוֹת מִגּוּמָא אַחַת, מְטַשְׁטְשׁוֹת אֶת הָאָרֶץ, וְנַעֲשֵׂית טִיט:

וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קוֹלוֹת. מִי פִלַּג? כָּל קוֹל וָקוֹל יֵשׁ לוֹ שְׁבִיל, וְאִם שְׁנַיִם הוֹלְכִים בִּשְׁבִיל אֶחָד, אֵין הַבְּרִיּוֹת סוֹבְלוֹת אֶת הַקּוֹל:

פסוק כז

שׁוֹאָה. אֶרֶץ שֶׁהִיא חֲשֵׁכָה בְּרָעָב:

פסוק כח

אֶגְלֵי טָל. גַּלֵּי טָל, וְהָאָלֶ״ף יְתֵרָה; כְּמוֹ ״וַאֲחַוֶּה דַעְתִּי בְאָזְנֵיכֶם״ (איוב יג:יז) – אָלֶ״ף יְתֵרָה בְּרֹאשׁ הַתֵּיבָה, לִהְיוֹתוֹ שֵׁם דָּבָר; וְכֵן ״אַבְחַת חֶרֶב״ (יחזקאל כא:כ) – כְּמוֹ נִבּוּחַ חֶרֶב, צַעֲקַת חֶרֶב. לָשׁוֹן אַחֵר: אֶגְלֵי. כְּמוֹ אַגְנֵי טָל, כְּמִין אֲגָנוֹת – פְּלָגִים, שֶׁהַטַּל נָתוּן בָּהֶם. לָמֶ״ד מִתְחַלֵּף בְּנוּ״ן; וְכֵן בְּסֵפֶר נְחֶמְיָה: ״נִשְׁכָּה״ (נחמיה יג:ז) כְּמוֹ ״לִשְׁכָּה״ (נחמיה יג:ה):

פסוק כט

כְּפוֹר. גְּרִיסָ״א:

פסוק ל

כָּאֶבֶן מַיִם יִתְחַבָּאוּ. עַל יְדֵי הַקֶּרַח שֶׁמַּגְלִיד טִפָּה שֶׁעַל פְּנֵיהֶם:

וּפְנֵי תְהוֹם יִתְלַכָּדוּ. בּוֹ, וְיִתְאַחֲזוּ כְּאֶחָד:

פסוק לא

מַעֲדַנּוֹת כִּימָה. קִשּׁוּר כִּימָה, שֶׁלֹּא תֵצֵא כָּל קוֹרוֹתָיו, וְיַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם בְּצִנָּה:

אוֹ מוֹשְׁכוֹת כְּסִיל תְּפַתֵּחַ. לְהוֹצִיא חַמָּה, לְהָפִיג צִנָּתָהּ שֶׁל כִּימָה:

פסוק לב

מַזָּרוֹת. כָּל שְׁאָר מַזָּלוֹת:

וְעַיִשׁ. כּוֹכָב גָּדוֹל שֶׁבַּכִּימָה, וְהַרְבֵּה כּוֹכָבִים קְבוּעִים בּוֹ; וְנָטַל שְׁנֵי כוֹכָבִים מִמֶּנָּה, לִפְתֹּחַ אֲרֻבּוֹת הַמַּבּוּל, וְנִבְקְעוּ בְּמַזַּל טָלֶה; וְעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָם לָהּ (תנחומא):

פסוק לג

מִשְׁטָרוֹ. שְׁטִירַת הַמַּזָּלוֹת הַמְּמֻנִּים לְהָבִיא עַל הָאָרֶץ ״קֹר וָחֹם קַיִץ וָחֹרֶף״ (בראשית ח:כב):

פסוק לד

הֲתָרִים לָעָב קוֹלֶךָ. לְצַוּוֹת עָלָיו לְהִתְקַשֵּׁר בְּחֶשְׁכַת מַיִם לִהְיוֹת שִׁפְעַת מַיִם מְתְכַסֶּךָ, וְהוּא קַדְרוּת הֶעָבִים, כְּמוֹ ״אוֹ חֹשֶׁךְ לֹא תִרְאֶה״ (איוב כב:יא). אוֹ שִׁפְעַת מַיִם. עַל פִּיךָ יְכַסֶּךָּ מִן הַשָּׁמַיִם:

פסוק לה

וְיֹאמְרוּ לְךָ. בַּמָּקוֹם שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ שָׁם הִנֵּנוּ, עָשִׂינוּ שְׁלִיחוּתְךָ! שֶׁאֵין צְרִיכִין לַחֲזֹר לִמְקוֹמָן, וּלְהָשִׁיב שׁלוּחָן, שֶׁהַשְּׁכִינָה בְּכָל מָקוֹם:

פסוק לו

בַּטֻּחוֹת. אֵלּוּ הַכְּלָיוֹת:

לַשֶּׂכְוִי. זֶה תַּרְנְגוֹל; לְשׁוֹן חֲכָמִים (ראש השנה כו.). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: זֶה הַלֵּב, שֶׁהוּא שׂוֹכֶה וְצוֹפֶה וּמְחַשֵּׁב אֶת הַנּוֹלָדוֹת:

פסוק לז

יְסַפֵּר. יְדַבֵּר וְיַזְהִיר תַּפְקִידָם:

וְנִבְלֵי. עֲשׂוּיִין כְּנוֹדוֹת, וְהַגְּשָׁמִים כְּנוּסִים בּוֹ שָׁם, כְּמוֹ נֵבֶל יָיִן (שמואל א י:ג):

פסוק לח

בְּצֶקֶת עָפָר. בְּיוֹם שֶׁיָּצַקְתִּי עָפָר:

לַמּוּצָק. לַיְּסוֹד עוֹלָם בְּאֶמְצָעִיתוֹ:

וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ. סְבִיבוֹתָיו לַצְּדָדִין, עַד כִּי נִתְמַלֵּא אָרְכּוֹ וְרָחְבּוֹ:

פסוק מ

יָשׁוֹחוּ. עוֹמְדִים צְפוּפִים:

לְמוֹ אָרֶב. לֶאֱרוֹב. כֵּן דֶּרֶךְ הָאוֹרְבִים, לָשׁוּחַ וְלָכוֹף עַצְמָן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַכִּירוּ בָּהֶם:

פסוק מא

יִתְעוּ לִבְלִי אֹכֶל. שֶׁאֲבִיהֶם שׂוֹנְאָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְזַמֵּן לָהֶם יַתּוּשִׁין, נִבְרָאִים מִצּוֹאָתָן, וְנִכְנָסִין לְתוֹךְ פִּיהֶם:

תוכן העניינים

רש"י על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה