רש"י על איוב· רש״י
פרק לח · פסוק ב
מַחְשִׁיךְ עֵצָה. עֵצָה חֲשֵׁכָה וּסְכָלָה. דָּבָר אַחֵר: מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה… בְּלִי דָעַת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי זֶה הוּא מַחְשִׁיךְ עֵצָה – מְקַלְקֵל בְּמִלִּים וּבְרֹב דְּבָרִים? שֶׁכָּתַבְתִּי ״אִישׁ תָּם וְיָשָׁר״ בִּתְחִלַּת הַסֵּפֶר (איוב א:א), כְּדֵי לָחוּל שְׁמִי עָלָיו; וְהוּא בָּא וְהֶחְשִׁיךְ וְקִלְקֵל מַה שֶּׁיָּעַצְתִּי בְּרֹב דְּבָרָיו! וְאִיּוֹב עָנָהוּ: ״מִי זֶה מַעְלִים עֵצָה״ (איוב מב:ג) – אִלּוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ עֲצָתְךָ, לֹא הָיִיתִי מַרְבֶּה בִדְבָרִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֱשִׁיבוֹ: וַהֲלֹא אַבְרָהָם לֹא הָיָה יוֹדֵעַ, וְעָמַד בְּעֶשֶׂר! כָּךְ מָצָאתִי: