רש"י על איוב· רש״י
פרק לו · פסוק לג
יַגִּיד עָלָיו רֵעוֹ. יִדְרֹשׁ לָהֶם לִבְדֹּק לָהֶם בְּמַעֲשֵׂיהֶם וְלָשׁוּב אֵלָיו:
מִקְנֶה. וְזֶהוּ קִנְיָן שֶׁנִּקְנִין בּוֹ הַגְּשָׁמִים:
אַף עַל עוֹלֶה. גַּם לְמַעְלָה לְמַעְלָה, כְּמוֹ ״יָשׁוּבוּ אֶל עָל״ (הושע ז:טז), אוֹ ״הֻקַם עָל״ (שמואל ב כג:א). וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ (תענית ח.): קִנְיַן אַף וְחֵמָה עַל הַמֵּגִיס דַּעְתּוֹ. אֲבָל הַנִּקּוּד, שֶׁנִּקַּד מִקְנֶה – פַּתָּח, מוֹכִיחַ, שֶׁהוּא אֵינוֹ דָבוּק לְאַף; שֶׁאִלּוּ הָיָה דָבוּק, הָיָה נָקוּד קָמַץ, וְלֹא הָיָה בּוֹ פִּסּוּק הַטַּעַם, שֶׁהוּא נִטְעָם בִּ׳רְבִיעִי׳: