רש"י על איוב· רש״י
פרק ל · פסוק כד
אַךְ לֹא בְעִי. וּבַהַשְׁחָתָה הָיָה רָגִיל הַשּׁוֹפֵט לִשְׁלֹחַ יָד, כְּמוֹ ״לְעִי הַשָּׂדֶה״ (מיכה א:ו):
אִם בְּפִידוֹ. אִם הָיָה שׁוֹלֵחַ פִּיד, שֶׁהוּא שֶׁבֶר, עַל בְּרִיּוֹתָיו:
לָהֶן שׁוּעַ. הָיָה מְשַׁעֲשְׁעָן תַּנְחוּמִין בְּמִקְצָת. וְכֵן פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (ילקוט שמעוני איוב תתקיח): אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכֶּה אוּמָּה וּמוֹשִׁיבָהּ צָדוּ, אֶלָּא מֵבִיא פִּיד לָזוֹ וּמְשַׁעֲשְׁעָהּ בַּחֲבֶרְתָּהּ שֶׁלָּקְתָה כְּבָר, וּמִתְנַחֶמֶת בָּהּ. הֵבִיא פִּיד לְאַשּׁוּר וְשִׁעֲשֵׁעַ בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר ״הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן״ (נחום ג:ח); הֵבִיא פִּיד לְמִצְרַיִם וְשִׁעֲשֵׁעַ בְּאַשּׁוּר, שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנֵּה אַשּׁוּר… בַּלְּבָנוֹן״ (יחזקאל לא:ג). וְעוֹד יִפָּתֵר לָהֶן שׁוּעַ. תְּפִלָּה וּתְחִנָּה מוֹעֶלֶת בָּהֶם: