רש"י על איוב· רש״י
פרק ל · פסוק ד
הַקּוֹטְפִים מַלּוּחַ עֲלֵי שִׂיחַ. בִּהְיוֹתָם בַּמִּדְבָּרוֹת הָיוּ קוֹטְפִים לָהֶם מְלוּחִים עַל אִילָנוֹת הַיְּעָרִים וְאוֹכְלִים. מַלּוּחַ שֵׁם עֵשֶׂב הוּא, וּבִלְשׁוֹן אֲרַמִּי נִקְרָא קָקוּלִין (ירושלמי פאה ד), וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה מְלוּחִים, מַצוֹ״שׁ בְּלַעַ״ז, כְּאוֹתָהּ שֶׁשָּׁנִינוּ (קדושין סו.): הֶעֱלוּ מְלוּחִים עַל שֻׁלְחָנוֹת שֶׁל זָהָב:
שִׂיחַ. אִילָן, כְּמוֹ ״אַחַד הַשִּׂיחִים״ (בראשית כא:טו):