רש"י על איוב· רש״י
פרק כט
פסוק ב
(מענה איוב):
מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם. כְּיָמִים קַדְמוֹנִים, שֶׁהָיִיתִי בִּגְדֻלָּתִי:
פסוק ג
בְּהִלּוֹ נֵרוֹ. לְשׁוֹן אוֹר וְשִׂמְחָה:
לְאוֹרוֹ. הָיִיתִי הוֹלֵךְ; בְּכָל חֹשֶׁךְ וְצָרָה שֶׁהָיְתָה בָּאָה לָעוֹלָם, לִי הָיָה אוֹר:
פסוק ד
בִּימֵי חָרְפִּי. בִּימֵי קַדְמוּתִי, לָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא: ״חַרְפֵּי וְאַפְּלֵי״ (נידה סה:):
בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי. כְּשֶׁהָיוּ כְּשֵׁרֵי הַדּוֹר בָּאִים לְאָהֳלִי לְהִוָּסֵד בְּדִבְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה וּבְ׳גֶדֶר סְיָג לְשָׁעָה׳:
פסוק ה
נְעָרָי. מְשָׁרְתַי:
פסוק ו
הֲלִיכַי. רַגְלַי:
בְּחֵמָה. כְּמוֹ בְּחֶמְאָה:
וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי פַּלְגֵי שָׁמֶן. כְּלוֹמַר: נַחַת רוּחַ וְכָל תַּאֲוַת לֵב, הַנּוֹחִים כְּנַחֲלֵי שֶׁמֶן:
יָצוּק. כְּמוֹ ״וְיָצַקְתָּ״ (שמות כה:יב):
פסוק ז
קָרֶת. תִּקְרָה גְּבוֹהָה מוּכֶנֶת כְּכִסֵּא, לָשֶׁבֶת לְזִקְנֵי הָעִיר:
בָּרְחוֹב וְגוֹ׳. וְכַאֲשֶׁר בָּרְחוֹב הָיִיתִי מֵכִין מוֹשָׁבִי:
פסוק ח
הָיוּ נְעָרִים רוֹאִים אוֹתִי וְנֶחְבָּאִים, וִישִׁישִׁים עָמְדוּ מִפָּנַי:
פסוק ט
שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים. וּמְצַפִּים שֶׁאֶפְתַּח אֲנִי תְּחִלָּה:
פסוק יא
כִּי אֹזֶן. אֲשֶׁר שָׁמְעָה מִלָּתִי וַתְּאַשְּׁרֵנִי:
וְעַיִן רָאֲתָה. בְּכָל מָקוֹם בְּגָדְלִי וְכֹשֶׁר מִדָּתִי:
פסוק יג
בִּרְכַּת אוֹבֵד. אָדָם מֵת בַּעֲוֹנוֹ וְנִטְרַד:
עָלַי תָּבֹא. כִּי הָיִיתִי זָן אֶת בָּנָיו וְאֶת אִשְׁתּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (בבא בתרא טז.), שֶׁהָיָה גּוֹזֵל שְׂדֵה יְתוֹמִים וּמַשְׁבִּיחָהּ וּמַחֲזִירָהּ לָהֶם. וּפְשָׁטֵיהּ דִּקְרָא אֵינוֹ נִרְאֶה כָּךְ, שֶׁאֵין קָרוּי אוֹבֵד – אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא עַצְמוֹ אוֹבֵד; כְּמוֹ ״כִּכְלִי אֹבֵד״ (תהלים לא:יג), וְכֵן ״תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד״ (תהלים קיט:קעו); ״צֹאן אֹבְדוֹת״ (ירמיה נ:ו):
וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִין. שֶׁהָיָה מַטִּיל שְׁמוֹ עַל אַלְמָנוֹת, לֵאמֹר: קְרוֹבָתִי הִיא; אוֹ: אֲנִי אַשִּׂיאֶנָּה! כְּדֵי שֶׁיִּקְפְּצוּ עָלֶיהָ תּוֹבְעִים:
פסוק יד
צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי. רָדַפְתִּי אַחֲרֵי הַצֶּדֶק וְהוּא נִמְצָא לִי כִּמְעִיל וְצָנִיף, שֶׁהֵם תַּכְשִׁיטִים נָאִים; כֵּן הָיָה מִשְׁפָּטִי נָאֶה וְטָהוֹר:
פסוק יח
וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע. בִּשְׁבִיל כֹּשֶׁר מִדָּתִי, הָיִיתִי אוֹמֵר בְּלִבִּי: כְּשֶׁאָמוּת יִהְיֶה קִנִּי וּבֵיתִי נָכוֹן עִמִּי:
וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים. עוֹף וּשְׁמוֹ חוֹל. וְלֹא נִקְנְסָה עָלָיו מִיתָה, שֶׁלֹּא טָעַם מֵעֵץ הַדַּעַת; וּלְבַסּוֹף אֶלֶף שָׁנָה מִתְחַדֵּשׁ וְחוֹזֵר לְנַעֲרוּתוֹ:
פסוק יט
שָׁרְשִׁי פָתוּחַ וְגוֹ׳. כָּל זֶה הָיִיתִי אוֹמֵר בְּלִבִּי, שֶׁלֹּא יִיבַשׁ שָׁרְשִׁי וְלֹא יָמוּת קְצִירִי; כְּמוֹ ״וְעָשָׂה קָצִיר״ (איוב יד:ט) – וְהֵן יוֹנְקוֹת עֲנָפִים רַכִּים שֶׁל אִילָן. וְאָמַרְתִּי:
פסוק כ
שֶׁכְּבוֹדִי. יִתְחַדֵּשׁ עִמָּדִי תָּמִיד:
וְקַשְׁתִּי. וְאֵיתָנִי תַּחֲלִיף תָּמִיד לְטוֹבָה:
פסוק כא
לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ. הַשּׁוֹמְעִים דְּבָרַי הָיוּ מְיַחֲלִים שֶׁיִּתְקַיְּמוּ, וְהָיוּ מִתְקַיְּמוֹת. כִּי מָסֹרֶת חָכְמָה הָיָה בְּיָדִי:
פסוק כב
תִּטֹּף מִלָּתִי. לְשׁוֹן נְבוּאָה, וְכֵן ״לֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק״ (עמוס ז:טז). כְּלוֹמַר: כִּנְבוּאָה הָיָה דְבָרִי:
פסוק כג
לְמַלְקוֹשׁ. לִזְמַן אָרוֹךְ הָיוּ מְדַבְּרִים, כִּי רוֹב שְׁעוֹתֵיהֶם שְׁתִיקָה, שֶׁהָיוּ תְּאֵבִים לִשְׁמוֹעַ דְּבָרַי:
פסוק כד
לֹא יַאֲמִינוּ. שֶׁאֲנִי מְשַׂחֵק עִמָּהֶם, מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתִי:
וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן. הָיוּ יְרֵאִים לְהִתְקָרֵב אֵלַי וּלְהָגִיס לִבָּם בִּי:
פסוק כה
אֶבְחַר דַּרְכָּם. כָּל דַּרְכֵיהֶם וַעֲצָתָם אֲנִי הָיִיתִי בּוֹחֵר לָהֶם, שֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים לִי: אֵיזֶה דֶּרֶךְ נֵלֵךְ? וּמַה נַּעֲשֶׂה?
וְאֵשֵׁב רֹאשׁ. אִם הָיוּ מְסֻבִּים, אֲנִי הָיִיתִי מֵסֵב בְּרֹאשׁ הַמְּסֻבִּים: