אור ברסלב

רש"י על איוב· רש״י

פרק כט

פרק כח

פסוק ב

(מענה איוב):
מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם. כְּיָמִים קַדְמוֹנִים, שֶׁהָיִיתִי בִּגְדֻלָּתִי:

פסוק ג

בְּהִלּוֹ נֵרוֹ. לְשׁוֹן אוֹר וְשִׂמְחָה:

לְאוֹרוֹ. הָיִיתִי הוֹלֵךְ; בְּכָל חֹשֶׁךְ וְצָרָה שֶׁהָיְתָה בָּאָה לָעוֹלָם, לִי הָיָה אוֹר:

פסוק ד

בִּימֵי חָרְפִּי. בִּימֵי קַדְמוּתִי, לָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא: ״חַרְפֵּי וְאַפְּלֵי״ (נידה סה:):

בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי. כְּשֶׁהָיוּ כְּשֵׁרֵי הַדּוֹר בָּאִים לְאָהֳלִי לְהִוָּסֵד בְּדִבְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה וּבְ׳גֶדֶר סְיָג לְשָׁעָה׳:

פסוק ה

נְעָרָי. מְשָׁרְתַי:

פסוק ו

הֲלִיכַי. רַגְלַי:

בְּחֵמָה. כְּמוֹ בְּחֶמְאָה:

וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי פַּלְגֵי שָׁמֶן. כְּלוֹמַר: נַחַת רוּחַ וְכָל תַּאֲוַת לֵב, הַנּוֹחִים כְּנַחֲלֵי שֶׁמֶן:

יָצוּק. כְּמוֹ ״וְיָצַקְתָּ״ (שמות כה:יב):

פסוק ז

קָרֶת. תִּקְרָה גְּבוֹהָה מוּכֶנֶת כְּכִסֵּא, לָשֶׁבֶת לְזִקְנֵי הָעִיר:

בָּרְחוֹב וְגוֹ׳. וְכַאֲשֶׁר בָּרְחוֹב הָיִיתִי מֵכִין מוֹשָׁבִי:

פסוק ח

הָיוּ נְעָרִים רוֹאִים אוֹתִי וְנֶחְבָּאִים, וִישִׁישִׁים עָמְדוּ מִפָּנַי:

פסוק ט

שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים. וּמְצַפִּים שֶׁאֶפְתַּח אֲנִי תְּחִלָּה:

פסוק יא

כִּי אֹזֶן. אֲשֶׁר שָׁמְעָה מִלָּתִי וַתְּאַשְּׁרֵנִי:

וְעַיִן רָאֲתָה. בְּכָל מָקוֹם בְּגָדְלִי וְכֹשֶׁר מִדָּתִי:

פסוק יג

בִּרְכַּת אוֹבֵד. אָדָם מֵת בַּעֲוֹנוֹ וְנִטְרַד:

עָלַי תָּבֹא. כִּי הָיִיתִי זָן אֶת בָּנָיו וְאֶת אִשְׁתּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (בבא בתרא טז.), שֶׁהָיָה גּוֹזֵל שְׂדֵה יְתוֹמִים וּמַשְׁבִּיחָהּ וּמַחֲזִירָהּ לָהֶם. וּפְשָׁטֵיהּ דִּקְרָא אֵינוֹ נִרְאֶה כָּךְ, שֶׁאֵין קָרוּי אוֹבֵד – אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא עַצְמוֹ אוֹבֵד; כְּמוֹ ״כִּכְלִי אֹבֵד״ (תהלים לא:יג), וְכֵן ״תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד״ (תהלים קיט:קעו); ״צֹאן אֹבְדוֹת״ (ירמיה נ:ו):

וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִין. שֶׁהָיָה מַטִּיל שְׁמוֹ עַל אַלְמָנוֹת, לֵאמֹר: קְרוֹבָתִי הִיא; אוֹ: אֲנִי אַשִּׂיאֶנָּה! כְּדֵי שֶׁיִּקְפְּצוּ עָלֶיהָ תּוֹבְעִים:

פסוק יד

צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי. רָדַפְתִּי אַחֲרֵי הַצֶּדֶק וְהוּא נִמְצָא לִי כִּמְעִיל וְצָנִיף, שֶׁהֵם תַּכְשִׁיטִים נָאִים; כֵּן הָיָה מִשְׁפָּטִי נָאֶה וְטָהוֹר:

פסוק יח

וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע. בִּשְׁבִיל כֹּשֶׁר מִדָּתִי, הָיִיתִי אוֹמֵר בְּלִבִּי: כְּשֶׁאָמוּת יִהְיֶה קִנִּי וּבֵיתִי נָכוֹן עִמִּי:

וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים. עוֹף וּשְׁמוֹ חוֹל. וְלֹא נִקְנְסָה עָלָיו מִיתָה, שֶׁלֹּא טָעַם מֵעֵץ הַדַּעַת; וּלְבַסּוֹף אֶלֶף שָׁנָה מִתְחַדֵּשׁ וְחוֹזֵר לְנַעֲרוּתוֹ:

פסוק יט

שָׁרְשִׁי פָתוּחַ וְגוֹ׳. כָּל זֶה הָיִיתִי אוֹמֵר בְּלִבִּי, שֶׁלֹּא יִיבַשׁ שָׁרְשִׁי וְלֹא יָמוּת קְצִירִי; כְּמוֹ ״וְעָשָׂה קָצִיר״ (איוב יד:ט) – וְהֵן יוֹנְקוֹת עֲנָפִים רַכִּים שֶׁל אִילָן. וְאָמַרְתִּי:

פסוק כ

שֶׁכְּבוֹדִי. יִתְחַדֵּשׁ עִמָּדִי תָּמִיד:

וְקַשְׁתִּי. וְאֵיתָנִי תַּחֲלִיף תָּמִיד לְטוֹבָה:

פסוק כא

לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ. הַשּׁוֹמְעִים דְּבָרַי הָיוּ מְיַחֲלִים שֶׁיִּתְקַיְּמוּ, וְהָיוּ מִתְקַיְּמוֹת. כִּי מָסֹרֶת חָכְמָה הָיָה בְּיָדִי:

פסוק כב

תִּטֹּף מִלָּתִי. לְשׁוֹן נְבוּאָה, וְכֵן ״לֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק״ (עמוס ז:טז). כְּלוֹמַר: כִּנְבוּאָה הָיָה דְבָרִי:

פסוק כג

לְמַלְקוֹשׁ. לִזְמַן אָרוֹךְ הָיוּ מְדַבְּרִים, כִּי רוֹב שְׁעוֹתֵיהֶם שְׁתִיקָה, שֶׁהָיוּ תְּאֵבִים לִשְׁמוֹעַ דְּבָרַי:

פסוק כד

לֹא יַאֲמִינוּ. שֶׁאֲנִי מְשַׂחֵק עִמָּהֶם, מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתִי:

וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן. הָיוּ יְרֵאִים לְהִתְקָרֵב אֵלַי וּלְהָגִיס לִבָּם בִּי:

פסוק כה

אֶבְחַר דַּרְכָּם. כָּל דַּרְכֵיהֶם וַעֲצָתָם אֲנִי הָיִיתִי בּוֹחֵר לָהֶם, שֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים לִי: אֵיזֶה דֶּרֶךְ נֵלֵךְ? וּמַה נַּעֲשֶׂה?

וְאֵשֵׁב רֹאשׁ. אִם הָיוּ מְסֻבִּים, אֲנִי הָיִיתִי מֵסֵב בְּרֹאשׁ הַמְּסֻבִּים:

תוכן העניינים

רש"י על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה