רש"י על איוב· רש״י
פרק כח
פסוק א
כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא. גַּם זֶה טַעַם אַחֵר לִדְבָרוֹ הָרִאשׁוֹן, שֶׁאָמַר ״בְּצִדְקָתִי הֶחֱזַקְתִּי״ (איוב כז:ו): כִּי לָמָּה אֶהְיֶה רָשָׁע, אִם בִּשְׁבִיל כֶּסֶף וְזָהָב – לַכֹּל יֵשׁ מוֹצָא וְסוֹף, אֲבָל הַחָכְמָה מֵאַיִן תָּבוֹא – זֶה סוֹף הַפָּרָשָׁה – הִיא יְקָרָה מִכֹּל. עַל כֵּן כָּל יָמַי נָתַתִּי לִבִּי עָלֶיהָ לִלְמֹד:
וּמָקוֹם. יֵשׁ לַזָּהָב, שֶׁמִּשָּׁם יָזוֹקּוּ וְיַתִּיכוּ אוֹתוֹ:
פסוק ב
וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה. מִן הָהָר יָצַק הָאוּמָּן אֶת הַנְּחוּשָׁה; הֲרֵי תְּחִלָּה וָסוֹף יֵשׁ לְכָל דָּבָר, שֶׁכָּל הָעוֹלָם יִכְלֶה, וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ:
פסוק ג
קֵץ שָׂם. הַמָּקוֹם מָתַי תִּהְיֶה הַחֹשֶׁךְ, שֶׁהַשָּׁמַיִם נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ תִּבְלֶה (ישעיהו נא:ו), וּלְכָל תַּכְלִית דָּבָר – הוּא חוֹקֵר לוֹ:
אֶבֶן. אֲשֶׁר מִשָּׁם יָצָא לוֹ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת. אֶבֶן מְקוֹם מוֹצָא פּוּרְעָנוּת. לָכֵן נִקְרָא אֶבֶן בִּמְקוֹם פּוּרְעָנוּת, כְּאָדָם הַנּוֹגֵף אֶת רַגְלָיו בָּאֶבֶן, שֶׁיֵּשׁ לוֹ צַעַר. כָּךְ שָׁמַעְתִּי. כְּמוֹ ״קַו תֹּהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ״ (ישעיהו לד:יא), ״דְּמִן טוּרָא אִתְגְּזֶרֶת אֶבֶן וְגוֹמֵר״ (דניאל ב:מה):
פסוק ד
פָּרַץ נַחַל. עַל סְדוֹם וַעֲמוֹרָה נַחֲלֵי אֵשׁ וְגָפְרִית (בראשית יט:כד):
מֵעִם גָּר. מִמָּקוֹם שֶׁהוּא נוֹבֵעַ וְנוֹגֵר:
הַנִּשְׁכָּחִים מִנִּי רָגֶל. אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם, שֶׁשִּׁכְּחוּ תּוֹרַת רַגְלֵי אוֹרְחִים מֵאַרְצָם. שֶׁהָיוּ מַשְׁכִּיבִים הָאוֹרֵחַ בְּמִטָּה; אִם הָיָה אָרוֹךְ יוֹתֵר, מְקַטְּעִין רַגְלָיו, וְאִם הָיָה קָצָר, מַאֲרִיכִין אוֹתוֹ. כָּךְ מְפֹרָשׁ בָּאַגָּדָה (סנהדרין קט:):
דַּלּוּ. עַל יְדֵי פְּרִיצַת נַחַל זֶה, וּמֵאֱנוֹשׁ נָעוּ:
פסוק ה
אֶרֶץ. אֲשֶׁר מִמֶּנָּה יֵצֵא לֶחֶם נֶהְפַּךְ מְקוֹמָהּ כְּמוֹ אֵשׁ:
פסוק ו
מְקוֹם סַפִּיר. הָיוּ אֲבָנֶיהָ:
פסוק ז
לֹא יְדָעוֹ עָיִט. לֹא עָבַר עֲלֵיהֶן חַיִל שֶׁל לִיסְטִין:
וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה. לְפִי שֶׁהִיא רוֹאָה יוֹתֵר מִשְּׁאָר עוֹפוֹת, וּלְכָךְ נִקְרְאָה רָאָה (דברים יד:יג), שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת בְּבָבֶל וְרוֹאָה נְבֵלוֹת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּאַגָּדַת (חולין סג.). כְּלוֹמַר: לֹא חֲפָרוּהָ מְרַגְּלִים:
פסוק ח
לֹא עָדָה עָלָיו. עָבַר, כְּדִמְתַרְגְּמִינָן ״אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַבְּתָרִים״ (בראשית טו:יז): ״דַּעֲדָא״ (תרגום אונקלוס):
שַׁחַץ וְשָׁחַל. מִשִּׁבְעָה שֵׁמוֹת הָאַרְיֵה הֵם (סנהדרין צה.). שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לָאַרְיֵה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה עָשָׂה:
פסוק ט
בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ. וְהָפַךְ שָׁרְשֵׁי הֶהָרִים מִלְמַעְלָה לְמַטָּה:
פסוק י
בַּצּוּרוֹת יְאֹרִים בִּקֵּעַ. חוֹזֵר לִתְחִלַּת עִנְיָנוֹ שֶׁאָמַר כִּי לְכָל דָּבָר יֵשׁ מוֹצָא, וּבַצּוּרוֹת בִּקֵּעַ לְמוֹצָא הַיְאוֹרִים וְכֵן כָּל יְקָר רָאֲתָה עֵינוֹ. מֵהֵיכָן יָצָא לַבְּרִיּוֹת (כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לְיִשְׂרָאֵל ״הִכָּה צוּר וַיָּזוּבוּ מַיִם״ (תהלים עח:כ)):
פסוק יא
מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ. בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם, כְּשֶׁבָּכוּ מַיִם הַתַּחְתּוֹנִים. בְּכִי כְּמוֹ ״נִבְכֵי יָם״ (איוב לח:טז):
חִבֵּשׁ. כְּמוֹ ״וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ״ (בראשית כב:ג). כָּךְ שָׁמַעְתִּי. [ס״א: מִבְּכִי וְגוֹ׳. מִפְּנֵי בְּכִיָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ בוֹכִין ״לֵאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה״ (שמות טו:כד), חָבַשׁ וְתִקֵּן לָהֶם נַהֲרֵי מַיִם מִן הַסֶּלַע; ״וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם״ (ויקרא ח:יג) – מְתַרְגֵּם: ״וְאַתְקֵין״ (תרגום אונקלוס).]
וְתַעֲלֻמָהּ יוֹצִיא אוֹר. חַלּוֹן יֵשׁ בָּרָקִיעַ וּשְׁמוֹ תַּעֲלוּמָה, מִשָּׁם תּוֹלְדוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לִתְקוּפָתוֹ (פרקי רבי אליעזר ו). כְּלוֹמַר: לְכָל דָּבָר יֵשׁ מוֹצָא וְסוֹף, רַק לַחָכְמָה – לֹא מוֹצָא לָהּ, אֶלָּא מִפִּיו, וְלֹא סוֹף עוֹלָמוֹת:
פסוק יב
וְהַחָכְמָה. הַתּוֹרָה:
פסוק יג
וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים. בְּמִי שֶׁמְּחַיֶּה, אֶלָּא בְּמִי שֶׁמֵּמִית עַצְמוֹ עָלֶיהָ בִּיגִיעָה וּבְרָעָבוֹן:
פסוק יד
תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא. אִם תִּשְׁאָלֶנָּה לְיוֹרְדֵי תְהוֹם הָעוֹסְקִים בְּמוֹצָא מַרְגָּלִיּוֹת וּבְמוֹצָא זָהָב וָכֶסֶף מִמְּקוֹם תְּהוֹמוֹת הָאָרֶץ, יֹאמְרוּ לְךָ: לֹא בִי הִיא. אֵינִי בָּקִי בְּהוֹרָאָה (שבת פט.. עיין שם היטב וצריך עיון):
וְיָם אָמַר. וְיוֹרְדֵי הַיָּם לִסְחוֹרָה יֹאמְרוּ לְךָ לֹא עִמָּדִי חָכְמָה. לָמָּה? לְפִי שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לִקְנוֹתָהּ כִּשְׁאָר פְּרַקְמַטְיָא, לָתֵת מֵעָשְׁרָם בְּדָמֶיהָ. וּבָאַגָּדָה הוּא אוֹמֵר (שבת פט.), שֶׁבִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה בָּא הַשָּׂטָן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ: הֵיכָן תּוֹרָה? אָמַר לוֹ: אֵצֶל בֶּן עַמְרָם. בָּא לוֹ אֵצֶל מֹשֶׁה, אָמַר לוֹ: הֵיכָן תּוֹרָה? אֵצֶל יָם. בָּא לוֹ אֵצֶל יָם, אָמַר לוֹ: הֵיכָן תּוֹרָה? לֹא בִי הִיא; לֵךְ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם. בָּא לוֹ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם, אָמַר לוֹ: הֵיכָן תּוֹרָה? אֵצֶל תְּהוֹם. בָּא לוֹ אֵצֶל תְּהוֹם, אָמַר לוֹ: הֵיכָן תּוֹרָה? אָמַר לוֹ: אֵין עִמָּדִי; לֵךְ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם. בָּא לוֹ אֵצֶל בֶּן עַמְרָם, אָמַר לוֹ: הֵיכָן תּוֹרָה? אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי:
פסוק טו
לֹא יֻתַּן סְגוֹר. ״זָהָב סָגוּר״ (מלכים א ו:כ) זֶהוּ זָהָב טוֹב, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּפְתָּח, כָּל חֲנֻיּוֹת שֶׁל זָהָב נִסְגָּרוֹת:
פסוק טז
לֹא תְסֻלֶּה. לֹא תִשְׁתַּבַּח, לְשׁוֹן ״סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת״ (תהלים סח:ה). הַמְשַׁבְּחָהּ לוֹמַר: חֲשׁוּבָה הִיא כְּכֶתֶם אוֹפִיר וּכְשֹׁהַם יָקָר – לֹא שֶׁבַח הוּא לָהּ, וְכֵן ״הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז״ (איכה ד:ב):
פסוק יז
זָהָב. טָהוֹר, מַנְהִיר כְּמַרְגָּלִית:
וּתְמוּרָתָהּ וְגוֹ׳. וּתְמוּרָתָהּ לֹא בִּכְלִי פָז:
פסוק יח
רָאמוֹת וְגָבִישׁ. שֵׁמוֹת אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁבַּיָּם הֵם:
לֹא יִזָּכֵר. אֶצְלָהּ:
פסוק יט
פִּטְדַת כּוּשׁ. אֶבֶן טוֹבָה הִיא, כְּמוֹ ״אֹדֶם פִּטְדָה״ (שמות כח:יז). כֶּתֶם הִיא קְבוּצַת עֲדִי לְתַכְשִׁיטֵי נָשִׁים, וְנִקְרֵאת הַקְּבוּצָה כֶּתֶם בִּלְשׁוֹן עִבְרִי, וּבִלְשׁוֹן עֲרָבִי אַלְחַלוּ, וְהוּא ״נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם״ (משלי כה:יב). וְכֵן ״וַתַּעַד נִזְמָהּ וְחֶלְיָתָהּ״ (הושע ב:טו). וְיֵשׁ פּוֹתְרִים כֶּתֶם – כֶּתֶר, וְלֹא נָכוֹן. כִּי לֹא מָצִינוּ פְּעֻלָּה בְּלָשׁוֹן זֶה, כַּאֲשֶׁר מָצִינוּ בִּלְשׁוֹן כֶּתֶר: מַכְתִּיר, כּוֹתָרוֹת:
פסוק כא
וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם. מַלְאָכִים הַמְעוֹפְפִים:
פסוק כב
אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ. הַמְּאַבְּדִין וּמְמִיתִין עַצְמָן עָלֶיהָ אָמְרוּ: בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ, שֶׁהַמִּיגֵּעַ בָּהּ, מִתְקַיֶּמֶת בּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, כַּאֲשֶׁר בָּאַגָּדָה אֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה, שֶׁבָּא הַשָּׂטָן לִפְנֵי הַמָּקוֹם, אָמַר לוֹ: הֵיכָן תּוֹרָה? אָמַר לוֹ וְכוּ׳. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: אֲבַדּוֹן וָמָוֶת אָמְרוּ בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ שִׁמְעָהּ. כְּשֶׁנִּתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל. אֲבָל:
פסוק כג
אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ וְהוּא יָדַע אֶת מְקוֹמָהּ. שֶׁיּוֹדֵעַ הוּא הֵיכָן שׁוֹרָה. וְגַם יְשַׁבְּחוּהָ וְיֹאמְרוּ לָהּ, כִּי אֱלֹהִים הֵבִין דַּרְכָּהּ. נִסְתַּכֵּל בָּהּ וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם, בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ כְּסִדְרָם וּמִשְׁקָלָן יָצַר כָּל הַיְּצוּרִים; כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּסוֹד סֵפֶר יְצִירָה:
פסוק כד
כִּי הוּא לִקְצוֹת הָאָרֶץ יַבִּיט. בָּהּ הֵיאַךְ יִבְנֵם וְיִבְרָאֵם, וְתַחַת כָּל הַשָּׁמַיִם צָרְכֵי בְּרִיָּתָן רָאָה בָּהּ:
פסוק כה
לַעֲשׂוֹת וְגוֹ׳. בָּהּ מִשְׁקָל לָרוּחַ, לְכָל אֶרֶץ לְפִי כֹּחָהּ. וְכֵן הַמַּיִם לְפִי הַמִּדָּה, לְפִי מַה שֶּׁהָיְתָה אֶרֶץ צְרִיכָה לְהַשְׁקוֹתָהּ. יֵשׁ אֶרֶץ נְגוּבָה, וּצְרִיכָה הַרְבֵּה גְּשָׁמִים, וְיֵשׁ אֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה כָּל כָּךְ:
פסוק כו
חֹק. גְּזֵרָה קְצוּבָה לְפִי כָּל אֲרָצוֹת, וּמַעְיָן וּפֶלֶג לְהַשְׁקוֹת כָּל אֶרֶץ וָאֶרֶץ. וּבַעֲשׂוֹתוֹ דֶּרֶךְ לְכָל הַחֲזִיזִים, שֶׁלֹּא יֵצְאוּ שְׁנֵי קוֹלוֹת דֶּרֶךְ נֶקֶב אֶחָד, פֶּן יַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם:
פסוק כז
אָז רָאָה. רָאָה אוֹתָהּ, נִסְתַּכֵּל בָּהּ, וּבַעֲצָתָהּ יַעֲשֶׂה הַכֹּל:
וַיְסַפְּרָהּ. סִפֵּר אוֹתִיּוֹתֶיהָ: כְּפוּלוֹת וּפְשׁוּטוֹת; רִאשׁוֹנָה וְאֶמְצָעִית וְאַחֲרוֹנִית – הִיא ׳אֱמֶת׳, חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; וְכֵן בִּשְׁאָר סְדָרִים בָּרָא כָּל דָּבָר וְדָבָר בָּאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ. וְהַכֹּל מְפֹרָשׁ בְּסוֹד סֵפֶר ׳יְצִירָה׳:
הֱכִינָהּ. זִמְּנָהּ לִיצִירָה:
פסוק כח
הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה. זוֹ צְרִיכָה לָזוֹ, וְאֵין חָכְמָה יָפָה בְּלֹא יִרְאָה: