רש"י על איוב· רש״י
פרק כח · פסוק כז
אָז רָאָה. רָאָה אוֹתָהּ, נִסְתַּכֵּל בָּהּ, וּבַעֲצָתָהּ יַעֲשֶׂה הַכֹּל:
וַיְסַפְּרָהּ. סִפֵּר אוֹתִיּוֹתֶיהָ: כְּפוּלוֹת וּפְשׁוּטוֹת; רִאשׁוֹנָה וְאֶמְצָעִית וְאַחֲרוֹנִית – הִיא ׳אֱמֶת׳, חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; וְכֵן בִּשְׁאָר סְדָרִים בָּרָא כָּל דָּבָר וְדָבָר בָּאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ. וְהַכֹּל מְפֹרָשׁ בְּסוֹד סֵפֶר ׳יְצִירָה׳:
הֱכִינָהּ. זִמְּנָהּ לִיצִירָה: