רש"י על איוב· רש״י
פרק כח · פסוק יא
מִבְּכִי נְהָרוֹת חִבֵּשׁ. בִּבְרִיאַת הָעוֹלָם, כְּשֶׁבָּכוּ מַיִם הַתַּחְתּוֹנִים. בְּכִי כְּמוֹ ״נִבְכֵי יָם״ (איוב לח:טז):
חִבֵּשׁ. כְּמוֹ ״וַיַּחֲבֹשׁ אֶת־חֲמֹרוֹ״ (בראשית כב:ג). כָּךְ שָׁמַעְתִּי. [ס״א: מִבְּכִי וְגוֹ׳. מִפְּנֵי בְּכִיָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ בוֹכִין ״לֵאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה״ (שמות טו:כד), חָבַשׁ וְתִקֵּן לָהֶם נַהֲרֵי מַיִם מִן הַסֶּלַע; ״וַיַּחֲבֹשׁ לָהֶם״ (ויקרא ח:יג) – מְתַרְגֵּם: ״וְאַתְקֵין״ (תרגום אונקלוס).]
וְתַעֲלֻמָהּ יוֹצִיא אוֹר. חַלּוֹן יֵשׁ בָּרָקִיעַ וּשְׁמוֹ תַּעֲלוּמָה, מִשָּׁם תּוֹלְדוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לִתְקוּפָתוֹ (פרקי רבי אליעזר ו). כְּלוֹמַר: לְכָל דָּבָר יֵשׁ מוֹצָא וְסוֹף, רַק לַחָכְמָה – לֹא מוֹצָא לָהּ, אֶלָּא מִפִּיו, וְלֹא סוֹף עוֹלָמוֹת: