רש"י על איוב· רש״י
פרק כד · פסוק טו
וְעֵין נוֹאֵף. וְהַנּוֹאֵף שֶׁבָּהֶם הָיָה שׁוֹמֵר וּמַמְתִּין עַד נֶשֶׁף, לֵאמֹר וְגוֹ׳:
וְסֵתֶר. וּבַסֵּתֶר יָשִׂים פָּנָיו לַעֲבוֹר עֲבֵירָה, שֶׁעַל כָּל אֵלֶּה הָיוּ חֲשׁוּדִין דּוֹר הַמַּבּוּל: עַל הַגֶּזֶל, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס״ (בראשית ו:יא), וְעַל הָעֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר״ (בראשית ו:יב):