רש"י על איוב· רש״י
פרק כד · פסוק א
מַדּוּעַ מִשַּׁדַּי לֹא נִצְפְּנוּ עִתִּים. קַבָּלָה הוּא זֶה: לָמָּה לֹא נִצְפְּנוּ עִתֵּי יְמֵי הָאָדָם מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁלֹּא יֵדַע יוֹם מוֹת הָאָדָם? שֶׁמָּא לֹא יְמַהֵר פֻּרְעָנוּת, וִיקַדְּמֶנּוּ יוֹם הַמִּיתָה:
וְיוֹדְעָיו לֹא חָזוּ יָמָיו. מִיּוֹם הָאָדָם, כְּמוֹ ״חֹדֶשׁ יָמִים״ (בראשית כט:יד). (ומְתַּרְגְּמִינָן ״עִדַן בְּעִדַן״ (סא״א)). דָּבָר אַחֵר: מַדּוּעַ יוֹדְעָיו וְאוֹהֲבָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינָן יְכוֹלִין לִרְאוֹת סוֹף דְּרָכָיו וּמִדּוֹתָיו?
יָמָיו. זוֹ הִיא דֶּרֶךְ שֶׁנָּהַג בְּיָמָיו, כְּמוֹ ״לֹא יֶחֱרַף לְבָבִי מִיָּמָי״ (איוב כז:ו). וּמָה הֵן הַמִּדּוֹת הַתְּמוּהוֹת?