רש"י על איוב· רש״י
פרק כב · פסוק ל
יְמַלֵּט אִי נָקִי. אֵין נָקִי, כְּמוֹ ״אִי כָבוֹד״ (שמואל א ד:כא) – אֵין כָּבוֹד, וְכֵן ״וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר״ (משלי לא:ד) – אֵין שֵׁכָר, אֵין נָאֶה לָהֶם שִׁכְרוּת. שְׁלָשְׁתָּן חִבְּרָם מְנַחֵם בְּמַחֲלֹקֶת אַחַת. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵן שְׁתֵּי תֵיבוֹת, מְפָרְשִׁין כֵּן: וְנִמְלַט אֶת אִי נָקִי בְּבֹר כַּפֶּיךָ, וְכֵן שָׁמַעְתִּי. לָשׁוֹן אַחֵר שָׁמַעְתִּי, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים מִפִּי רַבִּי יַעֲקֹב, שֶׁהוּא לְשׁוֹן אָדָם הַשָּׁרוּי בְּצַעַר וּבַאֲנָקָה, וְהַיּוֹ״ד יְתֵרָה בַּתֵּיבָה, כְּמוֹ ״הַיֹּשְׁבִי בַשָּׁמָיִם״ (תהלים קכג:א). אֲבָל לֹא שָׁמַעְתִּי מִפִּי הָרַב: