רש"י על איוב· רש״י
פרק כא · פסוק כד
עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב. לְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא (מנחות פו.): ״עוֹטְנוֹ בְּבֵית הַבַּד״ – צוֹבְרִים הַזֵּיתִים יַחַד וְשׁוּמָנָן מִתְעַגֵּל וּמִתְאַסֵּף לְתוֹכוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מוּכָן כְּשֶׁעוֹצְרוֹ בְּבֵית הַבַּד; וְאוֹתוֹ כְּלִי שֶׁצּוֹבְרִין אוֹתוֹ כְּדֵי לְהֵאָסֵף שַׁמְנוֹ לְתוֹכוֹ, נִקְרָא ״מַעֲטָן״. אַף כָּאן: חֶלְבּוֹ וְלַחְלוּחוֹ וְשׁוּמָנוֹ נִקְרָא עֲטִינָיו: