רש"י על איוב· רש״י
פרק כא
פסוק ב
(מענה איוב):
וּתְהִי זֹאת תַּנְחוּמוֹתֵיכֶם. אֶת אֲשֶׁר תַּחֲרִישׁוּ וְתִשְׁמְעוּ אֵלַי, זֹאת תְּהִי לִי תַּנְחוּם מֵאִתְּכֶם:
פסוק ג
שָׂאוּנִי. סִבְלוּנִי:
פסוק ד
הֶאָנֹכִי לְאָדָם שִׂיחִי. לָמָּה תַּעַמְדוּ עַל צַעֲקָתִי? וְכִי אֲנִי לְאָדָם כָּמוֹנִי מֵשִׂיחַ, שֶׁיִּשְׁמַע קוֹלִי? וְאִם מַדּוּעַ לֹא תִקְצַר רוּחִי, לִצְעוֹק מִצָּרָה לִי?
פסוק ה
פְּנוּ אֵלַי. לִשְׁמֹעַ:
וְהָשַׁמּוּ. הִתְּמְהוּ לִדְבָרַי:
וְשִׂימוּ יָד עַל פֶּה. שֶׁלֹּא תֵדְעוּ לְהָשִׁיב:
פסוק ו
וְאִם זָכַרְתִּי. דָּבָר שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר מַדּוּעַ רְשָׁעִים יִחְיוּ?!
וְנִבְהָלְתִּי. שֶׁאֲנִי רוֹאֶה רִשְׁעֵי דּוֹר הַמַּבּוּל עָתְקוּ גַּם גָּבְרוּ חַיִל (בראשית ו:א-ד):
פסוק ט
שָׁלוֹם מִפָּחַד. שֶׁלֹּא הָיוּ מַזִּיקִין שׁוֹלְטִין בָּהֶן:
פסוק י
שׁוֹרוֹ עִבַּר. אֶת הַנְּקֵבָה:
וְלֹא יַגְעִל. לֹא יוֹרֶה בָּהּ זֶרַע פְּסֹלֶת, שֶׁיְּהֵא חוֹזֵר וְנִפְלָט מִגּוּפָהּ בְּלֹא הֵרָיוֹן. כָּל לְשׁוֹן הַגְעָלָה – פְּלִיטָה הוּא; וְכֵן בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה: מַגְעִילָן בְּרוֹתְחִין (עבודה זרה עה.); וְכֵן ״כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים״ (שמואל ב א:כא) – נִפְלַט מְשִׁיחָתוֹ, וְהָיָה כְּאִלּוּ לֹא נִמְשַׁח בְּשֶׁמֶן; שֶׁהָיוּ רְגִילִין לִמְשֹׁחַ מָגִנֵּי עוֹר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא חָלָק וּמַחֲלִיק אֶת הָרֹמַח וְהַחֲנִית הַמַּכֶּה בּוֹ; וְהוּא כְּמוֹ ״שָׂרִים מָשְׁחוּ מָגֵן״ (ישעיה כא:ה):
תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ. בָּעֵת תֵּלֵד אֶת וְלָדָהּ:
וְלֹא תְשַׁכֵּל. בְּלֹא עֵת:
פסוק יא
יְשַׁלְּחוּ כַצֹּאן עֲוִילֵיהֶם וְגוֹ׳. בְּעֵת לֵידָתוֹ, הָיָה הוֹלֵךְ וּמְרַקֵּד מִיָּד; וְאִם פּוֹגֵעַ בְּמַזִּיק, נִלְחָם בּוֹ. וְהָיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ אִמּוֹ: הָבֵא לִי מִסְפָּרַיִם, וַאֲחַתּוֹךְ שָׁרְךָ! (הגדת בראשית) לֵךְ וְהַדְלֵיק לִי אֶת הַנֵּר! (בראשית רבה לו:א):
פסוק יב
יִשְׂאוּ. הָיוּ נוֹשְׂאִין קוֹל בְּשִׁיר בְּתֹף וְכִנּוֹר. עוּגָב אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן שְׂחוֹק, עַל שֵׁם הָעֲגָבוֹת; אשביימנ״ט בְּלַעַ״ז. כָּךְ שָׁמַעְתִּי:
פסוק יג
וּבְרֶגַע שְׁאוֹל יֵחָתּוּ. כְּשֶׁמַּגִּיעַ יוֹם מוֹתוֹ, הָיָה מֵת לְפִי שָׁעָה, בְּנַחַת בְּלֹא יִסּוּרִין:
יֵחָתּוּ. יֵרְדוּ, וּבְתַרְגּוּם: ״נְחִיתוּ״:
פסוק טו
וּמַה נּוֹעִיל. מַה הֲנָאָה יֵשׁ לָנוּ כִּי נִפְגַּע בּוֹ? אֵין אָנוּ צְרִיכִין לוֹ אֲפִלּוּ לְטִפַּת גְּשָׁמִים, כִּי ״אֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ״ (בראשית ב:ו):
פסוק טז
הֵן לֹא בְיָדָם טוּבָם. בִּתְמִיהַּ: וְכִי אֵין כָּל טוּבָם בְּיָדָם?
וַעֲצַת רְשָׁעִים רָחֲקָה מֶנִּי. אִיּוֹב הָיָה מְשַׁבֵּחַ בְּעַצְמוֹ, שֶׁרָאָה אוֹתָם וְלֹא נִמְנָה עִמָּהֶם:
פסוק יז
כַּמָּה נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ. לְמַעְלָה הוּא חוֹזֵר לָמָּה רְשָׁעִים יִחְיוּ, כַּמָּה תַּאֲרִיךְ זְמַן זֶה? וְחָזַר וּמְקַלְלָם: נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ וְגוֹ׳:
חֲבָלִים. גּוֹרָל הָרָאוּי לָהֶם:
פסוק יט
אֱלוֹהַּ יִצְפֹּן לְבָנָיו אוֹנוֹ. בִּתְמִיהַּ: וְכִי מִדָּה הִיא? שֶׁכֵּן זֶה הִרְשִׁיעַ כָּל יָמָיו, וִיהֵא בְּשָׁלוֹם וְיָמוּת בְּשָׁלוֹם, וְאוֹנוֹ – וְרִשְׁעוֹ יִצְפֹּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָנָיו, לִלְקוֹת לָהֶם?!
יְשַׁלֵּם אֵלָיו וְיֵדָע. שֶׁבַח הוּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיְּשַׁלֵּם לָרָשָׁע עַצְמוֹ גְּמוּלוֹ, וְיָבִין שֶׁהִרְשִׁיעַ לַעֲשׂוֹת:
פסוק כ
יִרְאוּ עֵינָיו כִּידוֹ. שִׁבְרוֹ, וְאֵינִי יָכוֹל לִמְצוֹא לוֹ דִּמְיוֹן בַּתּוֹרָה, כִּי אִם לְפִי עִנְיַן הַפָּסוּק נִרְאֶה שֶׁבֶר, וְכֵן הָרַב לֹא מָצָא לוֹ דִּמְיוֹן. (כִּידוֹ. לְשׁוֹן אֵידוֹ, אָלֶ״ף מִתְחַלֵּף בְּכָ״ף):
פסוק כא
כִּי מַה חֶפְצוֹ בְּבֵיתוֹ אַחֲרָיו וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו חֻצָּצוּ. כִּי מַה הוּא חוֹשֵׁשׁ, שקלירי״ר בְּלַעַ״ז, וְחָפֵץ בְּבֵיתוֹ לְאַחַר מוֹתוֹ, לִדְאֹג בְּחַיָּיו בְּפֻרְעָנוּת הָעֲתִידָה לָבֹא עֲלֵיהֶם, אַחֲרֵי שֶׁמִּסְפַּר חֳדָשָׁיו נִקְבְּצוּ וְיִכְלוּ לִפְנֵי הָרָעָה שֶׁהִבְטִיחָם הַמָּקוֹם ״וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה: (בראשית ו:ג)? זֹאת הִיא שֶׁאָמַרְתִּי לָכֶם: ״פְּנוּ אֵלַי וְהָשַׁמּוּ״ (איוב כא:ה):
פסוק כב
הֲלָאֵל יְלַמֶּד דָּעַת. הֲיֵשׁ אֶחָד מִכֶּם אֲשֶׁר הוּא תַּחַת הָאֵל, שֶׁיְּלַמֵּד דַּעַת, מַה הִיא הַמִּדָּה הַזֹּאת?
וְהוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט. כְּגוֹן אֲנִי וְהַצַּדִּיקִים וְהַחֲשׁוּבִים הוּא מְיַסֵּר וְדָן וְנִפְרָע מֵהֶם, כְּמוֹ ״וְלֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים״ (איוב כד:יח) הָאָמוּר בְּנֹחַ וּבִמְתוּשֶׁלַח בְּאַגָּדַת חֵלֶק (סנהדרין קח.-קח:). לָשׁוֹן אַחֵר: הַלְאֵל יְלַמֶּד דָּעַת, כְּלוֹמַר: הַאֲנִי צָרִיךְ לְלַמְּדוֹ דַּעַת לִשְׁפּוֹט אֱמֶת? הוּא עַצְמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן! אֲבָל הוּא יִשְׁפּוֹט דִּינִים רָמִים בְּגָבְהוֹ וּבְגָדְלוֹ, וְאֵינוֹ חָשׁ לְדַקְדֵּק. זֶה שָׁמַעְתִּי, וְלֹא הָרִאשׁוֹן:
פסוק כג
זֶה. הָרָשָׁע:
יָמוּת. נֶעֱנַשׁ בְּעֶצֶם תֻּמּוֹ, בְּמַרְאֵה שְׁלֵימוּתוֹ, לֹא חָסֵר:
שַׁלְאֲנַן. כְּמוֹ ״שַׁאֲנָן״ (ירמיהו מח:יא):
פסוק כד
עֲטִינָיו מָלְאוּ חָלָב. לְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא (מנחות פו.): ״עוֹטְנוֹ בְּבֵית הַבַּד״ – צוֹבְרִים הַזֵּיתִים יַחַד וְשׁוּמָנָן מִתְעַגֵּל וּמִתְאַסֵּף לְתוֹכוֹ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא מוּכָן כְּשֶׁעוֹצְרוֹ בְּבֵית הַבַּד; וְאוֹתוֹ כְּלִי שֶׁצּוֹבְרִין אוֹתוֹ כְּדֵי לְהֵאָסֵף שַׁמְנוֹ לְתוֹכוֹ, נִקְרָא ״מַעֲטָן״. אַף כָּאן: חֶלְבּוֹ וְלַחְלוּחוֹ וְשׁוּמָנוֹ נִקְרָא עֲטִינָיו:
פסוק כה
וְזֶה יָמוּת בְּנֶפֶשׁ מָרָה. הָרָמִים וְהַקְּדוֹשִׁים אֵלָיו, יִפְרַע מִיָּד מֵהֶם:
פסוק כו
יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ. וּלְאַחַר מוֹתָן אֵין נִכָּר לַבְּרִיּוֹת, מִי הָרַע מִי הַטּוֹב, כִּי כָזֶה כֵּן זֶה יַחַד עַל עָפָר יִשְׁכָּבוּ:
פסוק כז
הֵן יָדַעְתִּי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם. וְהַמְּזִמּוֹת אֲשֶׁר עָלַי תַּחְמֹסוּ – תָּרֵיעוּ לַחְשֹׁב חָמָס:
פסוק כח
כִּי תֹאמְרוּ וְגוֹ׳. בִּשְׁבִיל הָרָעָה אֲשֶׁר בָּאַתְנִי אַתֶּם אוֹמְרִים: רְאוּ, אַיֵּה בֵיתוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁהָיָה נָדִיב, וְאַיֵּה אֹהֶל וּמִשְׁכְּנוֹת שְׁאָר רְשָׁעִים? כְּלוֹמַר: כָּמוֹהוּ כָּמוֹהֶם, בְּרִשְׁעוֹ אָבַד בֵּיתוֹ (וְלָמָּה אַתֶּם בּוֹטְחִים בְּשַׁלְוַתְכֶם):
פסוק כט
הֲלֹא שְׁאֶלְתֶּם וְגוֹ׳. כָּל זֶה אַתֶּם מוֹשְׁלִים עָלַי מְשָׁלוֹת:
וְאֹתֹתָם. אֲשֶׁר הוֹדִיעוּ אֶתְכֶם, לֹא תְנַכְּרוּם מִשּׂוּם עַל לֵב, כְּמוֹ ״וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם״ (בראשית מב:ז):
פסוק ל
כִּי לְיוֹם. אָמְרוּ לָכֶם, אֲשֶׁר לְיוֹם אֵיד יֵחָשֶׂךְ רָע, הָרָשָׁע מוֹנֵעַ וְנֶחְשָׂךְ מֵרָעָה, וְשָׁמוּר לְיוֹם הַקָּבוּעַ לְאֵידוֹ. כְּמוֹ ״אֲשֶׁר חָשַׂכְתִּי לְעֵת צָר״ (איוב לח:כג) – הִצְנַעְתִּים וַחֲשַׂכְתִּים לְהוֹדִיעָם עַד יוֹם קְרָב וּמִלְחָמָה:
פסוק לא
מִי יַגִּיד עַל פָּנָיו דַּרְכּוֹ. מִי הוּא הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר יַגִּיד עַל פָּנָיו דַּרְכּוֹ? וְלֹא יִרְאוּ מִמֶּנּוּ, כַּמָּה הוּא נִשְׂגָּב זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעָשָׂה!
וּמִי יְשַׁלֶּם לוֹ. וּגְמוּל רִשְׁעוֹ מִי יְשַׁלֶּם לוֹ?
פסוק לב
וְהוּא לִקְבָרוֹת יוּבָל. סוֹפוֹ יוּבַל לַקֶּבֶר:
וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד. כְּשֶׁהוּא נִקְבָּר בַּשָּׂדוֹת אֵצֶל הַגְּדִישִׁים. (וְעַל גָּדִישׁ יִשְׁקוֹד. יָדוּנוּ אוֹתוֹ עַל שֶׁלֹּא קִיֵּם הַמִּצְווֹת הַשַּׁיָּכִים בַּשָּׂדֶה, לֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, וּשְׁאָר מִצְווֹת הַנּוֹהֲגִים בָּעֹמֶר וּבַגָּדִישׁ; וְלָכֵן שָׁקְדוּ וִימַהֲרוּ עָלָיו הַפֻּרְעָנוּת הג״ה מר״ע):
פסוק לג
רִגְבֵי. בְּלַשְׁטְ״ז בְּלַעַ״ז:
וּלְפָנָיו אֵין מִסְפָּר. לַנִּמְשָׁכִים לְאוֹתוֹ דֶּרֶךְ. כָּל אֵלֶּה מְזִמּוֹת תַּחְמְסוּ עָלַי (איוב כא:כז):
פסוק לד
וְאֵיךְ תְּנַחֲמוּנִי הָבֶל. מֵאַחַר שֶׁתְּשׁוּבוֹתֵיכֶם נִשְׁאַר מָעַל, נִשְׁכְּחָה וְאָבְדָה מִכֶּם תְּשׁוּבוֹת הַחָכְמָה; וּתְשׁוּבוֹתֵיכֶם לֹא נִשְׁאֲרָה בְּיֶדְכֶם אֶלָּא תְּשׁוּבַת מָעַל. מָעַל. שֵׁם דָּבָר הוּא, לְכָךְ נִנְקַד כֻּלּוֹ קָמַץ, וְטַעֲמוֹ מִלְּעֵיל. כָּךְ שָׁמַעְתִּי: