רש"י על איוב· רש״י
פרק כא · פסוק כב
הֲלָאֵל יְלַמֶּד דָּעַת. הֲיֵשׁ אֶחָד מִכֶּם אֲשֶׁר הוּא תַּחַת הָאֵל, שֶׁיְּלַמֵּד דַּעַת, מַה הִיא הַמִּדָּה הַזֹּאת?
וְהוּא רָמִים יִשְׁפּוֹט. כְּגוֹן אֲנִי וְהַצַּדִּיקִים וְהַחֲשׁוּבִים הוּא מְיַסֵּר וְדָן וְנִפְרָע מֵהֶם, כְּמוֹ ״וְלֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים״ (איוב כד:יח) הָאָמוּר בְּנֹחַ וּבִמְתוּשֶׁלַח בְּאַגָּדַת חֵלֶק (סנהדרין קח.-קח:). לָשׁוֹן אַחֵר: הַלְאֵל יְלַמֶּד דָּעַת, כְּלוֹמַר: הַאֲנִי צָרִיךְ לְלַמְּדוֹ דַּעַת לִשְׁפּוֹט אֱמֶת? הוּא עַצְמוֹ יוֹדֵעַ שֶׁכֵּן! אֲבָל הוּא יִשְׁפּוֹט דִּינִים רָמִים בְּגָבְהוֹ וּבְגָדְלוֹ, וְאֵינוֹ חָשׁ לְדַקְדֵּק. זֶה שָׁמַעְתִּי, וְלֹא הָרִאשׁוֹן: