רש"י על איוב· רש״י
פרק כא · פסוק י
שׁוֹרוֹ עִבַּר. אֶת הַנְּקֵבָה:
וְלֹא יַגְעִל. לֹא יוֹרֶה בָּהּ זֶרַע פְּסֹלֶת, שֶׁיְּהֵא חוֹזֵר וְנִפְלָט מִגּוּפָהּ בְּלֹא הֵרָיוֹן. כָּל לְשׁוֹן הַגְעָלָה – פְּלִיטָה הוּא; וְכֵן בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה: מַגְעִילָן בְּרוֹתְחִין (עבודה זרה עה.); וְכֵן ״כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים״ (שמואל ב א:כא) – נִפְלַט מְשִׁיחָתוֹ, וְהָיָה כְּאִלּוּ לֹא נִמְשַׁח בְּשֶׁמֶן; שֶׁהָיוּ רְגִילִין לִמְשֹׁחַ מָגִנֵּי עוֹר, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא חָלָק וּמַחֲלִיק אֶת הָרֹמַח וְהַחֲנִית הַמַּכֶּה בּוֹ; וְהוּא כְּמוֹ ״שָׂרִים מָשְׁחוּ מָגֵן״ (ישעיה כא:ה):
תְּפַלֵּט פָּרָתוֹ. בָּעֵת תֵּלֵד אֶת וְלָדָהּ:
וְלֹא תְשַׁכֵּל. בְּלֹא עֵת: