רש"י על איוב· רש״י
פרק כ · פסוק ב
(מענה צופר):
שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי. מַחְשְׁבוֹתַי יְשִׁיבוּנִי מַעֲנֶה לְפִי, וּבַעֲבוּר שֶׁאֲנִי חָשׁ וְשׁוֹתֵק וְשַׂמְתִּי בִי שְׁתִיקוֹתַי יְשִׁיבוּנִי סְעִיפַי לַעֲנוֹת. אֲנִי שׁוֹמֵעַ מִמְּךָ יִסּוּרֵי כְלִמָּתִי, שֶׁאַתָּה תַכְלִימֵנִי, וְעַל כֵּן דְּבַר רוּחַ יַעֲנֵנִי מִבִּינָתִי לַהֲשִׁיבְךָ:
חוּשִׁי. שְׁתִיקוּתִי, כְּמוֹ ״עֵת לַחֲשׁוֹת״ (קהלת ג:ז):