רש"י על איוב· רש״י
פרק יז · פסוק יב
לַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ. הַתּוֹלִים אֵלֶּה הוֹפְכִים לִי לַיְלָה לְיוֹם, כִּי מִצָּרַת הַתּוֹלִים לֹא אִישַׁן בַּלַּיְלָה:
אוֹר קָרוֹב. וְקָצַר לִי, מִפְּנֵי צָרוֹת חֹשֶׁךְ לַיְלָה. אוֹר קָרוֹב – כַּאֲשֶׁר יָבֹא הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֶה לִי שֶׁעַתָּה מִקָּרוֹב הֵאִיר הַיּוֹם, וְנִקְצַר וְחָלַף לוֹ; כְּמוֹ ״הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה״ (בראשית יט:כ) – נִתְיַשְּׁבָה מִקָּרוֹב מֵחָדָשׁ; וּכְמוֹ ״כִּי רִנְנַת רְשָׁעִים מִקָּרֹב״ (איוב כ:ה), וּכְמוֹ ״חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ״ (דברים לב:יז):