רש"י על איוב· רש״י
פרק יז
פסוק א
נִזְעָכוּ. נִקְפְּצוּ, כְּמוֹ ״נִדְעָכוּ״ (איוב ו:יז):
קְבָרִים לִי. מוּכָן אֲנִי לַקֶּבֶר:
פסוק ב
אִם לֹא. אִם לֹא זֹאת בָּאַתְנִי, שֶׁבְּנֵי אָדָם הַתּוּלִים נוֹעֲדוּ עִמִּי בְּתַנְחוּמַי, לְהָתֵל בִּי:
וּבְהַמְּרוֹתָם. כְּמוֹ ״וַיַּמְרוּ בִי״ (יחזקאל כ:ח), ״מַמְרִים הֱיִיתֶם״ (דברים ט:ז) – לְשׁוֹן בְּהַקְנָטַתְכֶם:
תָּלַן עֵינִי. עֵינִי וְלִבִּי וּמַחֲשַׁבְתִּי לָנוּחַ בָּהֶן:
פסוק ג
שִׂימָה נָּא. הַבּוֹרֵא:
עָרְבֵנִי. בְּתֵקַע כַּף, לְהִתְוַכֵּחַ יַחַד. כְּמוֹ מִי הוּא מֵאֵלֶּה לְיָדִי יִתָּקֵעַ וְיִיטַב לוֹ:
פסוק ד
כִּי לִבָּם צָפַנְתָּ מִשָּׂכֶל. וְעַל כֵּן לֹא תְרוֹמֵם תִּפְאַרְתְּךָ עַל יְדֵיהֶם:
פסוק ה
לְחֵלֶק יַגִּיד. לַחֲלַקְלַקּוּת יַגִּיד כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת רֵעוֹ, וְזֹאת תָּבֹא לָהֶם: עֵינֵי בָנָיו תִּכְלֶינָה:
פסוק ו
וְתֹפֶת. כְּמוֹ ״תֹּף״ (ישעיהו ה:יב):
לְפָנִים. שֶׁל בְּרִיּוֹת אֲנִי:
פסוק ז
וִיצוּרַי. אֵיבָרִים שֶׁאֲנִי נוֹצָר בָּהֶם:
פסוק ח
יָשֹׁמּוּ. יִתְמְהוּ:
וְנָקִי. אִם יֵשׁ צַדִּיק שׁוֹמֵעַ בְּהַתּוּלוֹת הַחֲנֵפִים הָאֵלֶּה:
יִתְעוֹרָר. לָרִיב בָּכֶם:
פסוק ט
וְיֹאחֵז. כָּל צַדִּיק דַּרְכּוֹ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד כַּת חֲנֵפִים:
פסוק י
וְאוּלָם כֻּלָּם. אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם תָּשׁוּבוּ נָא וּבֹאוּ נָא:
וְלֹא אֶמְצָא בָכֶם חָכָם. בְּמַה שֶּׁאַתֶּם מַלְעִיגִים עַל קַבָּלָתִי:
פסוק יא
יָמַי וְגוֹ׳. הִנֵּה יְמֵי טוֹבָתִי שֶׁהֻרְגַּלְתִּי בָּהֶם, עָבְרוּ:
זִמּוֹתַי. שֶׁזָּמוֹתִי לְהַאֲרִיךְ בְּטוֹבָה:
נִתְּקוּ מוֹרָשֵׁי לְבָבִי. מַחֲשָׁבוֹת שֶׁלִּבִּי מוֹרִישַׁנִי, שֶׁהָיָה לִבִּי אוֹמֵר לִי לִירַשׁ טוֹבָה לְפִי דַרְכִּי:
פסוק יב
לַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ. הַתּוֹלִים אֵלֶּה הוֹפְכִים לִי לַיְלָה לְיוֹם, כִּי מִצָּרַת הַתּוֹלִים לֹא אִישַׁן בַּלַּיְלָה:
אוֹר קָרוֹב. וְקָצַר לִי, מִפְּנֵי צָרוֹת חֹשֶׁךְ לַיְלָה. אוֹר קָרוֹב – כַּאֲשֶׁר יָבֹא הַשֶּׁמֶשׁ נִרְאֶה לִי שֶׁעַתָּה מִקָּרוֹב הֵאִיר הַיּוֹם, וְנִקְצַר וְחָלַף לוֹ; כְּמוֹ ״הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה״ (בראשית יט:כ) – נִתְיַשְּׁבָה מִקָּרוֹב מֵחָדָשׁ; וּכְמוֹ ״כִּי רִנְנַת רְשָׁעִים מִקָּרֹב״ (איוב כ:ה), וּכְמוֹ ״חֲדָשִׁים מִקָּרֹב בָּאוּ״ (דברים לב:יז):
פסוק יג
אִם אֲקַוֶּה שְׁאוֹל. כְּמוֹ ״אִם חֲרוּצִים יָמָיו״ (איוב יד:ה), כְּלוֹמַר: מֵאַחַר שֶׁאֲנִי מְקַוֶּה שְׁאוֹל בֵּיתִי:
וּבַּחֹשֶׁךְ רִפַּדְתִּי. שִׁטַּחְתִּי יְצוּעָי בַּקֶּבֶר:
פסוק יד
לַשַּׁחַת קָרָאתִי אָבִי אָתָּה. לְהִתְלוֹנֵן בּוֹ יָמִים רַבִּים, כְּאִלּוּ הוּא אָבִי, מֵאַחַר שֶׁתִּקְוָתִי זֹאת הִיא:
פסוק טו
וְאַיֵּה אֵפוֹ תִקְוָתִי. וְאַתְּ, לָמָּה נִמְשַׁכְתְּ? וּמִי יְשׁוּרֶנָּה לְהָרִיצָהּ עָדַי?
פסוק טז
בַּדֵּי שְׁאוֹל תֵּרַדְנָה. אוֹתָם אֵבָרִים שֶׁסּוֹפָן לֵירֵד שְׁאוֹל, שֶׁתְּהֵא יַחַד עַל עָפָר נָחַת:
נָחַת. מְלוֹנָן, לְשׁוֹן ״וַתָּנַח עֲלֵיהֶם הָרוּחַ״ (במדבר יא:כו):