רש"י על איוב· רש״י
פרק יד · פסוק טז
כִּי עַתָּה. אַתָּה מֵרֵיעַ לִי:
צְעָדַי. אַתָּה סוֹפֵר:
לֹא תִשְׁמוֹר. אֵינְךָ מַמְתִּין עַל חַטָּאתִי מִלְּהִפָּרַע, כְּמוֹ ״וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר״ (בראשית לז:יא) – הִמְתִּין שֶׁתִּתְקַיֵּם. וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה (סנהדרין סג:): לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ שְׁמוֹר לִי בְּצַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים פְּלוֹנִית – לְשׁוֹן ״הַמְתֵּן״: