רש"י על איוב· רש״י
פרק יד
פסוק ג
אַף עַל זֶה. הַהֶבֶל וְהַנִּרְקָב:
פָּקַחְתָּ עֵינֶיךָ. לְדַקְדֵּק בַּחֲטָאָיו:
וְאוֹתִי. אַתָּה מֵבִיא בְמִשְׁפָּט עַל עֲווֹנוֹתַי:
פסוק ד
מִי יִתֵּן טָהוֹר. מִדְּבַר טִפָּה סְרוּחָה וְשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁהוּא טָמֵא. לֹא אֶחָד בָּהֶם טָהוֹר, שֶׁלֹּא יֶחֱטָא:
פסוק ה
אִם חֲרוּצִים יָמָיו. אִם גְּמוּל זֶה הוּא מִשְׁתַּלֵּם, שֶׁחֲרוּצִים וּקְצוּבִים לְיוֹם קָבוּעַ וּמְיֻעָד לְמִיתָה:
וּמִסְפַּר חֳדָשָׁיו אִתָּךְ. קְצוּבִים, וְחֹק זֶה עָשִׂיתָ לוֹ וְלֹא יִתְקַיֵּם עוֹד יוֹתֵר בָּעוֹלָם – דַּי לְךָ בַּתַּשְׁלוּמִין הַלָּלוּ:
פסוק ו
שְׁעֵה מֵעָלָיו. בְּאוֹתוֹ מִעוּט חָרַץ הַיָּמִים, וְיֶחְדַּל לוֹ מִמַּכְאוֹב, עַד יִרְצֶה בְּזִקְנוּתוֹ וְתַשּׁוּת כֹּחוֹ אֶת יוֹם מוֹתוֹ כְּשָׂכִיר הָרוֹצֶה לְהַשְׁלָמַת עֲבוֹדַת יוֹמוֹ. כִּי עֲבִירָתוֹ מִן הָעוֹלָם חֲלוּטָה וְנִצְמֶתֶת מִשְּׁאָר כָּל הָעוֹבְרִים:
פסוק ז
כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה. שֶׁיַּחֲלֹף:
וְיֹנַקְתּוֹ. אֲשֶׁר מִגִּזְעוֹ לֹא תֶחְדָּל מִהְיוֹת עָנָף:
פסוק ט
וְעָשָׂה קָצִיר. הִיא יוֹנֶקֶת, כְּמוֹ ״תְּשַׁלַּח קְצִירֶיהָ עַד יָם״ (תהילים פ:יב):
נָטַע. שֵׁם דָּבָר הוּא, וְטַעַם הֲבָרָתוֹ לְמַעְלָה בַּנּוּ״ן, וְנִנְקַד כֻּלּוֹ קָמַץ מִפְּנֵי שֶׁהוּא סוֹף פָּסוּק. אַף מִגִּזְרַת ״נָטַע״ (ישעיה מד:יד) הוּא:
פסוק יא
אָזְלוּ מַיִם מִנִּי יָם. מִמָּקוֹם שֶׁנָּהָר בָּא וְיוֹצֵא מִמְּקוֹרוֹ, הַבָּא מֵאֵלָיו מִן הַיָּם:
וְהַנָּהָר. הַבָּא מִשָּׁם יֶחֱרַב וְיִיבַשׁ לְעוֹלָם, כֵּן אִישׁ שָׁכַב וְלֹא יָקוּם:
פסוק יד
כָּל־יְמֵי צְבָאִי אֲיַחֵל. לִתְחִיָּה:
פסוק טו
תִּקְרָא. תְּחִנָּה הִיא: קְרָא אֵלַי וְאָנֹכִי אֶעֱנֶךָּ לְהוֹכִיחַ דְּבָרַי:
תִּכְסֹף. תַּחְמֹד:
פסוק טז
כִּי עַתָּה. אַתָּה מֵרֵיעַ לִי:
צְעָדַי. אַתָּה סוֹפֵר:
לֹא תִשְׁמוֹר. אֵינְךָ מַמְתִּין עַל חַטָּאתִי מִלְּהִפָּרַע, כְּמוֹ ״וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר״ (בראשית לז:יא) – הִמְתִּין שֶׁתִּתְקַיֵּם. וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה (סנהדרין סג:): לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ שְׁמוֹר לִי בְּצַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים פְּלוֹנִית – לְשׁוֹן ״הַמְתֵּן״:
פסוק יז
חָתוּם בִּצְרוֹר. חָתוּם וּמְשֻׁמָּר בִּצְרוֹר בֶּגֶד, כְּכֶסֶף וּמַרְגָּלִיּוֹת, שֶׁלֹּא תֹּאבַד:
וַתִּטְפֹּל עַל עֲוֺנִי. נִתְחַבַּרְתָּ עַל עֲוֺנִי:
פסוק יח
וְאוּלָם הַר נוֹפֵל. הַר הַנּוֹפֵל גָּבְהוֹ יִבּוֹל וְיֵעָשֶׂה עָפָר, וּתְהֵא לוֹ תִּקְוָה לֵיהָנוֹת מִמֶּנּוּ. וְצוּר אֲשֶׁר נֶעְתַּק מִמְּקוֹמוֹ גַּם הוּא, יִבּוֹל לְשׁוֹן תְּבוּאָה. אוֹ:
פסוק יט
אֲבָנִים. אֲשֶׁר שָׁחֲקוּ מַיִם בְּעָבְרָם עֲלֵיהֶם תָּמִיד:
תִּשְׁטֹף. הִשְׁטִיפוּ סְפִיחֶיהָ שֶׁל אֶבֶן לֵיהָפֵךְ לְעָפָר וְלִצְמֹחַ בּוֹ דָּבָר, כַּאֲשֶׁר יִצְמַח סְפִיחַ הַקָּצִיר שֶׁעָבַר – כֵּן יִתְהַפֵּךְ עָפָר זֶה סְפִיחֶיהָ לְאֶבֶן:
וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ. אֵינָהּ כֵּן, אֲשֶׁר מִשֶּׁיָּמוּת – אָבְדָה סֶלָה:
פסוק כ
תִּתְקְפֵהוּ. תֶּחֱזַק מִמֶּנּוּ וְתֶאֱנְסֵהוּ בְּתָקְפְּךָ, וַיַּהֲלֹךְ מִן הָעוֹלָם:
פסוק כא
יִכְבְּדוּ. יִהְיוּ כְבֵדִים בְּכֶסֶף וּבְזָהָב, וְהוּא לֹא יֵדָע:
וְיִצְעֲרוּ. וְיִמְעֲטוּ מִכָּל טוֹב, וְהוּא לֹא יָבִין:
פסוק כב
אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב. קָשָׁה רִמָּה לַמֵּת כְּמַחַט בַּבָּשָׂר הֶחָי (שבת יג:):