רש"י על איוב· רש״י
פרק ח · פסוק טז
רָטֹב הוּא. לַח וְחָזָק מַזָּלוֹ טֶרֶם בָּא אֵלָיו עֵת פְּקֻדַּת מַכַּת חוּמוֹ, הַמְיַיבַּשְׁתּוֹ. וּלְפִי שֶׁדִּמָּהוּ בְּגֹמֶא (לעיל ח:יא), מְדַבֵּר לְפִי הָעִנְיָן:
וְעַל גַּנָּתוֹ יוֹנַקְתּוֹ תֵצֵא. יוֹנַקְתּוֹ שֹׁרֶשׁ הַיּוֹנֵק, אוֹ עָנָף הַיַּלְדָּה הַגָּדֵל בְּשָׁנָה זוֹ, כְּמוֹ ״מֵרֹאשׁ יֹנְקוֹתָיו קָטֹף״ (יחזקאל יז:כב):