רש"י על איוב· רש״י
פרק ז · פסוק א
הֲלֹא צָבָא וְגוֹ׳. זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָכֶם הוֹאִילוּ פְּנוּ בִי, כִּי אֵיךְ אַחֲרִישׁ מִלִּזְעוֹק עַל הַוָּתִי? הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי יֵשׁ צָבָא וּזְמַן לֶאֱנוֹשׁ, כַּמָּה יִחְיֶה:
וְכִימֵי שָׂכִיר. שֶׁנִּשְׂכַּר לְשָׁנָה, וְיוֹדֵעַ שֶׁיִּכְלוּ יְמֵי שְׂכִירוּתוֹ, כֵּן זֶה יוֹדֵעַ שֶׁיִּכְלוּ שָׁנִים הַקְּצוּבוֹת לוֹ. וַאֲנִי – אוֹתוֹ צָבָא הַנִּתָּן לִי: