רש"י על איוב· רש״י
פרק ו · פסוק י
וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי. וּתְהִי עוֹד זֹאת לִי לְנֶחָמָה:
וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה וְלֹא יַחְמוֹל. וַאֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה שֶׁלֹּא יַחְמוֹל מִלְּבַצְּעֵנִי, וַאֲנִי אֵינִי מוֹצֵא לוֹ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא, זוּלָתִי שֶׁבִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא לְשׁוֹן יָרֵא וְדוֹאֵג (חולין קה:): שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶן מִלִּכָּווֹת בָּרוֹתְחִין; כְּלוֹמַר: אֶתְחוֹלֵל בִּדְאָגָה וּבְחִילָה בַּקָּשָׁה זוֹ:
כִּי לֹא כִחַדְתִּי. וְלֹא חָסַרְתִּי אֲמָרָיו מִלְּקַיְּמָן: