אור ברסלב

רש"י על איוב· רש״י

פרק ו

פרק ה

פסוק א

(מענה איוב):

פסוק ב

וְהַוָּתִי. שִׁבְרִי:

יִשְׂאוּ יָחַד. עִם מִשְׁקָל שֶׁכְּנֶגְדָּם, וַאֲפִלּוּ הֵם חוֹל יַמִּים, יִכְבַּד מִמֶּנּוּ:

פסוק ג

לָעוּ. מְגֻמְגָּמִין, כְּאָדָם שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהוֹצִיא דָּבָר מִפִּיו כְּתִקּוּנוֹ; וְכֵן ״וְשָׁתוּ וְלָעוּ״ (עובדיה א:טז), שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ שִׁכּוֹר לְגַמְגֵּם בִּדְבָרָיו:

פסוק ד

חֲמָתָם. אֶרֶס שֶׁלָּהֶם. דֶּרֶךְ פַּרְסִיִּים לָתֵת אֶרֶס שֶׁל נָחָשׁ בְּחִצֵּיהֶם:

פסוק ה

הֲיִנְהַק פֶּרֶא וְגוֹ׳. כְּלוֹמַר: וְכִי לְחִנָּם אֲנִי צוֹעֵק? וַהֲלֹא בְּהֵמָה שׁוֹטָה אֵינָהּ נוֹהֶקֶת בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהּ דֶּשֶׁא, וְכֵן שׁוֹר לֹא יִגְעֶה אֶלָּא אִם כֵּן אֵין לוֹ בְּלִיל תְּבוּאָה. בְּפֶרֶא נוֹהֵג לְשׁוֹן ׳נְהַק׳, וּבְשׁוֹר – לְשׁוֹן ׳גְּעִיָּה׳:

פסוק ו

הֲיֵאָכֵל תָּפֵל. דָּבָר שֶׁהוּא בְּלִי מֶלַח וְצָרִיךְ לְהַמְלִיחוֹ, וְלֹא נִמְלַח, קָרוּי תָּפֵל בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (שבת קכח.; חלין קיג.; נדרים נא.):

אִם יֶשׁ טַעַם בְּרִיר. הַבָּא מֵחֲמַת הַחֲלָמוֹת כְּשֶׁאוֹכֵל דָּבָר חָזָק שֶׁמַּרְבֶּה רִיר וְרוֹק, כְּגוֹן שׁוּם. כְּלוֹמַר: וְכִי סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁיִּהְיוּ מִתְקַבְּלוֹת תְּשׁוּבוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ? רִיר, כְּמוֹ ״וַיּוֹרֶד רִירוֹ עַל זְקָנוֹ״ (שמואל א כא:יד):

חַלָּמוּת. כְּמוֹ ״יֶחֶלְמוּ בְנֵיהֶם״ (איוב לט:ד), לְשׁוֹן חוֹזֶק. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים לְשׁוֹן חֲלוֹם, וְאֵין נִרְאֶה בְּעֵינַי, מִפְּנֵי דַּגְשׁוּת הַלָּמֶ״ד:

פסוק ז

מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי. כְּלוֹמַר: הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לִזְעוֹק, כִּי דְבָרִים שֶׁהָיְתָה נַפְשִׁי מְמָאֶנֶת וְקָצָה לִנְגּוֹעַ בָּהֶן, לְשׁוֹן נְגִיעָה:

הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי. הֵמָּה לִי עַתָּה נְכוֹנִים לְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם כִּמְפוֹת שֻׁלְחָנִי, שֶׁלַּחְמִי נָתוּן בָּהֶם. כִּדְוֵי לְשׁוֹן ״וַיִּכְרֹת אֶת מִדְוֵיהֶם״ (שמואל ב י:ד). כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מְשֻׁלָּם רוֹפֵא. עִנְיָן אַחֵר: כִּמְפוֹת שֶׁמְּסַנְּנִין בָּהֶן אֶת הַתַּבְשִׁיל וּמַאֲכָל זָב מֵהֶם, דְּוֵי לְשׁוֹן דָּוָה זָבָה (ויקרא טו:לג, יט):

לַחְמִי. כָּל מַאֲכָל קָרוּי לֶחֶם, כְּמוֹ ״עֲבַד לְחֶם רַב״ (דניאל ה:א), וּכְמוֹ ״נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ״ (ירמיהו יא:יט), וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן: ״סַמָּא דְמוֹתָא בְּמֵיכְלֵיהּ״. לָשׁוֹן אַחֵר: הֵמָּה כְּמַבָּטֵי מַאֲכָלִי, כְּלוֹמַר: גַּס לִבִּי לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם בְּרִמָּה, כַּאֲשֶׁר אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּמַאֲכָלִי. וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: ״וּמְסַגּוֹ כִּי דָווּ״, בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת נג:):

פסוק ט

וְיוֹאֵל. וְיִרְצֶה:

וִידַכְּאֵנִי. לְשׁוֹן מִיתָה:

יַתֵּר יָדוֹ. יְגַדֵּל יָדוֹ בְּמַכָּתוֹ, כְּמוֹ ״הִנֵּה יַד ה׳ הוֹיָה״ (שמות ט:ג):

וִיבַצְּעֵנִי. וִיכַלֵּנִי, כְּמוֹ ״בִּצַּע אֶמְרָתוֹ״ (איכה ב:יז), ״יָדָיו תְּבַצַּעְנָה״ (זכריה ד:ט):

פסוק י

וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי. וּתְהִי עוֹד זֹאת לִי לְנֶחָמָה:

וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה וְלֹא יַחְמוֹל. וַאֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה שֶׁלֹּא יַחְמוֹל מִלְּבַצְּעֵנִי, וַאֲנִי אֵינִי מוֹצֵא לוֹ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא, זוּלָתִי שֶׁבִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא לְשׁוֹן יָרֵא וְדוֹאֵג (חולין קה:): שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶן מִלִּכָּווֹת בָּרוֹתְחִין; כְּלוֹמַר: אֶתְחוֹלֵל בִּדְאָגָה וּבְחִילָה בַּקָּשָׁה זוֹ:

כִּי לֹא כִחַדְתִּי. וְלֹא חָסַרְתִּי אֲמָרָיו מִלְּקַיְּמָן:

פסוק יא

מַה כֹּחִי. חָזָק לִסְבּוֹל:

כִּי אֲיַחֵל. כִּי אֲמְתִּין עַד יוֹם רְפוּאָה אוֹ עַד יוֹם מִיתָה:

אֲיַחֵל. כְּמוֹ ״וַיָּחֶל עוֹד״ דְּנֹחַ (בראשית ח:י):

וּמַה קִּצִּי. וּמָה חָשׁוּב קִצִּי וְחָזָק כִּי אֲיַחֵל, כִּי לֹא אוּכַל לְהַאֲרִיךְ קִצִּי מִלִּסְבּוֹל:

נַפְשִׁי. הוּא יֵצֶר תַּאֲוַת אָדָם, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, כְּמוֹ ״אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם״ (בראשית כג:ח):

פסוק יג

הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי. לְשׁוֹן תֵּימָא: הֲגַם זֹאת תָּבֹא עָלַי, שֶׁאֵין עֶזְרָתִי בִּי – אוֹתָם רֵיעִים שֶׁהָיוּ לִי לְעָזְרֵנִי, אֵינָם בְּעֶזְרָתִי?!

וְתוּשִׁיָּה נִדְּחָה. עֵצָה שֶׁל יוֹעֲצִים נִדְּחָה מִמֶּנִּי, שֶׁקָּמָה עָלַי לְהַקְנִיט וְלִדְחוֹת:

פסוק יד

לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד. לְמִי שֶׁמּוֹנֵעַ חֶסֶד מֵחֲבֵירוֹ. וְהַלָּמֶ״ד – מְשַׁמֶּשֶׁת, כְּמוֹ ״לָרָב״ (במדבר כו:נד), ״לָצָו״ (ישעיהו כח:י), לָשָׁב. מָס גַּם הוּא לְשׁוֹן פּוֹעֵל, כְּמוֹ בָּא, שָׁב, נָד, גַּם אֵלֶּה לְשׁוֹן עוֹשֶׂה:

לַמָּס הַחֶסֶד. מְכַלֶּה אוֹתוֹ, כְּמוֹ ״וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס״ (שמות טז:כא):

פסוק טו

אַחַי. בְּנֵי מְלִיצָתִי:

בָּגְדוּ. בִּי, כְּמוֹ הַנַּחַל הַבּוֹגֵד בְּגִידוֹת כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ בָּעִנְיָן:

כַּאֲפִיק נְחָלִים. מוֹצָא נְחָלִים יַעַבְרוּ מִמִּדָּה נְכוֹחָה וְרֵיעוּת. וּמַה הִיא בְּגִידוּתוֹ שֶׁל נַחַל?

פסוק טז

הַקּוֹדְרִים מִנִּי קָרַח. אִם בָּא עֲלֵיהֶם קֶרַח נִקְמָטִים וְנַעֲשִׂים קְרִים (קרשים קרים):

וְעָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם. מִתְכַּסֶּה הַשֶּׁלֶג שֶׁנּוֹפֵל עַל הַקֶּרַח. הֲרֵי בְּגִידָה אַחַת: שֶׁנִּתְכַּסָּה מִן הָעַיִן, וְאֵין הַצָּמֵא מוֹצֵא מַיִם לִשְׁתּוֹת:

פסוק יז

בְּעֵת יְזֹרְבוּ. לְשׁוֹן יְצֹרְבוּ, כְּחוֹם הַשֶּׁמֶשׁ:

נִצְמָתוּ. רֶטְרִי״שׁ בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״וְחֹמֶץ צוֹמְתָן״ בִּלְשׁוֹן גְּמָרָא (פסחים מ:). צָדִ״י מִתְחַלֶּפֶת בְּזַיִ״ן, כְּמוֹ צְעָקָה זְעָקָה (בראשית כז:לד; ישעיהו סה:יט):

יְזֹרְבוּ. לְשׁוֹן ״וְנִצְרְבוּ בָהּ כָּל פָּנִים״ (יחזקאל כא:ג), וּכְמוֹ ״אֵשׁ צָרֶבֶת״ (משלי טז:כז):

נִדְעֲכוּ. נִקְפְּצוּ מִמְּקוֹמָם:

פסוק יח

יִלָּפְתוּ. יֵאָחֲזוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם, כְּמוֹ ״וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן״ (שופטים טז:כט), וְכֵן ״וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת״ (רות ג:ח) – שֶׁחִבְּקַתּוּ הָאִשָּׁה:

פסוק יט

תֵּימָא. אֶרֶץ יִשְׁמָעֵאל שֶׁהִיא נְמוּכָה, וְהַמַּיִם נִגָּרִים שָׁם:

קִוּוּ. לְשׁוֹן קַו נָטוּי (ישעיהו לד:יא). דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן ״יִקָּווּ הַמַּיִם״ (בראשית א:ט):

פסוק כ

בֹּשׁוּ כִּי בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ. יֵבוֹשׁוּ שׁוֹתֶיהָ, כִּי בָטַח כָּל אִישׁ וְאִישׁ לִשְׁתּוֹת מֵהֶם:

פסוק כא

כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לוֹ. הֱיִיתֶם נִמְשָׁלִים לְאוֹתוֹ נַחַל:

תִּירְאוּ חֲתַת. וּפַחַד הַמַּכָּה, וַתִּירְאוּ לוֹמַר הָאֱמֶת; וּמַחֲנִיפִים אֶת בַּעַל רִיבִי:

פסוק כב

וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי. וּמִמָּמוֹנְכֶם:

פסוק כה

מַה נִּמְרְצוּ. כְּמוֹ ״קְלָלָה נִמְרֶצֶת״ (מלכים א ב:ח), לְשׁוֹן ״דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו״ (משלי כה:יא). וְכֵן ״נִמְלְצוּ לְחִכִּי״ (תהלים קיט:קג) – כֻּלָּן לְשׁוֹן מְלִיצָה הֵם, וְלָמֶ״ד מִתְחַלֶּפֶת בְּרֵי״שׁ:

אִמְרֵי יֹשֶׁר. אִם אִמְרֵי יֹשֶׁר הֱיִיתֶם אוֹמְרִים, הָיוּ מְקֻבָּלִים; אֲבָל עַתָּה, מַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם? כָּל תּוֹכָחָה שֶׁבְּאִיּוֹב – בֵּרוּר הַדְּבָרִים הֵם, וּמַעֲמִידִים עַל הָאֱמֶת:

פסוק כו

הֲלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ. הֲלְבָרֵר דְּבָרִים תַּחְשֹׁבוּ?

וּלְרוּחַ. הֵם מְשׁוּלִים:

אִמְרֵי נוֹאָשׁ. שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, כְּמוֹ ״וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ״ (ירמיה ב:כה) – אֵינִי חוֹשֵׁשׁ לְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים:

פסוק כז

תַּפִּילוּ. בְּדִינְכֶם אַתֶּם מַפִּילִים. הַאַף עַל עָנִי כָּמוֹנִי בְּקַו מִשְׁפָּט? וְתִכְרוּ שׁוּחָה עַל רֵיעֲכֶם לְהַפִּילוֹ?

פסוק כח

הוֹאִילוּ. הִתְרַצּוּ לִפְנוֹת אֵלַי וְלִשְׁמֹעַ דְּבָרַי, וְתִרְאוּ אִם עַל פְּנֵיכֶם אֲכַזֵּב:

פסוק כט

שׁוּבוּ נָא. לִבְחוֹן, וְתִבְחֲנוּ, שֶׁלֹּא תְהֵא עוֹד עַוְלָה וְשׁוּבוּ לַחֲקוֹר, וַהֲרֵי צִדְקִי יִמָּצֵא בָהּ:

פסוק ל

אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת. לֹא יָבִין כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר הַוּוֹת?

תוכן העניינים

רש"י על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה