רש"י על איוב· רש״י
פרק ג · פסוק יד
הַבּוֹנִים חֳרָבוֹת לָמוֹ. זֶהוּ דֶּרֶךְ לְמַעֲמִידֵי שֵׁם, לִבְנוֹת עָרִים נֶחֱרָבוֹת לְזִכָּרוֹן לָהֶם; כְּמוֹ ״וּבָנוּ מִמְּךָ חָרְבוֹת עוֹלָם וְקֹרֵא לְךָ גֹּדֵר פֶּרֶץ״ (ישעיה נח:יב). כְּלוֹמַר: עִם שָׂרִים וּבַעֲלֵי שֵׁם. אוֹ הַלְוַאי שֶׁלֹּא נוֹדַעְתִּי וְאֶהְיֶה כְּנֵפֶל. וּמַה שֶּׁכָּתַב לֹא אֶהְיֶה כְנֵפֶל טָמוּן – מִפְּנֵי שֶׁעוֹמֵד עַל לָשׁוֹן שֶׁהִתְחִיל לְדַבֵּר, בִּלְשׁוֹן תֵּימַהּ; וּמוּסָב עַל לָמָּה לֹּא, מַדּוּעַ קִדְּמוּנִי בִרְכָּיִם, אוֹ מַדּוּעַ לֹא אֶהְיֶה כְנֵפֶל טָמוּן: