רש"י על איוב· רש״י
פרק ג · פסוק ג
אִוָּלֶד בּוֹ. לְשׁוֹן עָתִיד, שֶׁהָיָה אוֹמֵר: הַלְוַאי וְיֹאבַד הַיּוֹם שֶׁהָיִיתִי עָתִיד לְהִוָּלֵד בּוֹ, וְאָז לֹא הָיִיתִי נוֹלָד:
וְהַלַּיְלָה. אַף הִיא תֹּאבַד:
אָמַר. שֶׁיֹּאמַר הַמְבַשֵּׂר אֲשֶׁר עָלָיו הַדָּבָר מֻטָּל:
הוֹרָה גָבֶר. שֶׁעִיבֵּר אָבִי אֶת אִמִּי. בִּנְקֵבָה נוֹהֵג לוֹמַר ׳הוֹרָתָה׳, וּבְזָכָר נוֹהֵג לוֹמַר ׳הוֹרָה אֶת הַנְּקֵבָה׳:
וְהַלַּיְלָה אָמַר. זֶה אֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁחִסֵּר הַמִּקְרָא אֶת דְּבָרָיו, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ מִי הוּא; וּמְלִיצָתוֹ: אָמַר הָאוֹמֵר. (וְדוֹמֶה לוֹ ״הֲיָרֻצוּן בַּסֶּלַע סוּסִים אִם יַחֲרוֹשׁ בַּבְּקָרִים״ (עמוס ו:יב)) – הָיָה לוֹ לוֹמַר: אִם יַחֲרוֹשׁ אָדָם בַּבְּקָרִים. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (נדה טז:): מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַהֵרָיוֹן, ׳לַיְלָה׳ שְׁמוֹ: