רש"י על איוב· רש״י
פרק ב · פסוק ד
עוֹר בְּעַד עוֹר. אֵבֶר בִּפְנֵי אֵבֶר. כֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם: כְּשֶׁרוֹאֶה הַחֶרֶב בָּאָה עַל רֹאשׁוֹ, מֵגִין בִּזְרוֹעוֹ לְפָנָיו. וְכָל שֶׁכֵּן – כֹּל אֲשֶׁר לָאִישׁ בְּמָמוֹן יִתֵּן:
בְּעַד נַפְשׁוֹ. בִּפְנֵי נַפְשׁוֹ, לְהָגִין. לְפִי שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ שֶׁנִּתְחַיֵּב, לְפִיכָךְ אֵינוֹ מִצְטַעֵר עַל מָמוֹנוֹ: