רש"י על איוב· רש״י
פרק א · פסוק ז
מֵאַיִן תָּבֹא. דִּבֵּר הַכָּתוּב דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַגָּדוֹל מְדַבֵּר תְּחִלָּה וּמַרְשֶׁה הַקָּטָן לַעֲנוֹת:
מִשּׁוּט בָּאָרֶץ. כַּאֲשֶׁר מְפֹרָשׁ לְמַעְלָה, וּבַהַגָּדָה דְּהַשּׁוּתָּפִין הוּא (בבא בתרא טז.):
מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. כֵּן דַּרְכִּי, לָשׁוּט וְלִרְאוֹת רָעִים וְטוֹבִים; וְשׁוֹטַטְתִּי בְּכָל הָאָרֶץ וְלֹא מָצָאתִי כְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ״ (בראשית יג:יז). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא טז.): שָׂטָן לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוֵּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִשְׁכָּח לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם: