רש"י על איוב· רש״י
פרק א · פסוק ו
וַיְהִי הַיּוֹם. אוֹתוֹ יוֹם שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה (ראש השנה טז.), שֶׁהוּא יוֹם תְּרוּעָה, וְצִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשָּׂטָן לְהָבִיא זְכוּת וְחוֹבָה שֶׁל כָּל הַבְּרִיּוֹת. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב מִשּׁוּט בָּאָרֶץ:
וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל־ה׳. לָרִיב עִמּוֹ, שֶׁאֵין לְהִתְיַצֵּב אֶלָּא עַל־דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִצָּב לָרִיב ה׳״ (ישעיהו ג:יג):
וַיָּבֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. לְקַטְרֵג הַבְּרִיּוֹת: