רש"י על איוב· רש״י
פרק א · פסוק ה
וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ. כַּאֲשֶׁר כָּלוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, נוֹהֵג הָיָה אִיּוֹב בְּכָל סוֹף שִׁבְעַת הַיָּמִים, שֶׁחָזְרוּ יְמֵי חֲלִילָתָם, הָיָה שׁוֹלֵחַ וּמְקַדְּשָׁם, כְּלוֹמַר: מְזַמְּנָם וְקוֹרְאָם; כְּמוֹ ״הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר״ (במדבר יא:יח):
וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה. מְלִיצָתוֹ, שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲלֶה עוֹלוֹת. לָכֵן כָּתַב בִּלְשׁוֹן עָתִיד, שֶׁהָיָה נוֹהֵג לַעֲשׂוֹת כֵּן תָּמִיד, לְסוֹף כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים:
מִסְפַּר כֻּלָּם. הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת:
וּבֵרְכוּ. לְשׁוֹן כִּנּוּי כְּלַפֵּי מַעְלָה:
כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב. כְּמוֹ הָיָה עוֹשֶׂה מָחָר; כְּשֶׁכָּתַב בְּדָבָר הַהוֹוֶה וְתָדִיר, פְּעָמִים שֶׁכָּתַב בּוֹ לְשׁוֹן עָבָר וּפְעָמִים לְשׁוֹן עָתִיד: