רש"י על איוב· רש״י
פרק א · פסוק ג
שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן. הָרוֹב מָנָה תְּחִלָּה:
גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם. מִדּוֹר הַפְּלַגָּה, דִּכְתִיב ״וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם״ (בראשית יא:ב). אֲבָל מֵאַבְרָהָם אֵינוֹ כֵּן, שֶׁהֲרֵי בְּאַבְרָהָם כְּתִיב בּוֹ ׳הַגָּדוֹל׳, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא״ (יהושע יד:טו). הָיָה לוֹ לִכְתֹּב ׳אָדָם גָּדוֹל׳, וְלָמָּה כָּתַב ״הָאָדָם הַגָּדוֹל״? אֶלָּא רֶמֶז שֶׁהוּא אָדָם גָּדוֹל, שֶׁעָמַד בְּעֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת. לְפִיכָךְ כּוֹתְבִין אוֹתוֹ שְׁנֵי הֵהִי״ן. וְאִיּוֹב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גָּדוֹל – לֹא עָמַד אֶלָּא בְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ״תָּם וְיָשָׁר וְגוֹ׳״ – מִכָּל אוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁלֹּא נִתְפַּס עַל אוֹתוֹ עָוֹן (סא״א):